מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
- הִגְדִּיל הַכַּמּוּת, עָשָׂה שֶׁיִּהְיֶה רַב.
- ”אֶל הָאִשָּׁה אָמַר, הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ- בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים...“ (בראשית ג, פסוק טז)
- ”וּלְיִשְׁמָעֵאל, שְׁמַעְתִּיךָ- הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד...“ (בראשית יז, פסוק כ)
- ”...כִּי אָמַר יְהוָה, לְהַרְבּוֹת אֶת-יִשְׂרָאֵל כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם“ (דברי הימים א׳ כז, פסוק כג)
- "הוא היה אומר, מַרְבֶּה בשר מַרְבֶּה רימה, מַרְבֶּה נכסים מַרְבֶּה דאגה..." (משנה, סדר נזיקין, מסכת אבות, פרק ב', ח')
- "...חִשְׂפי שובל וגלי שוק ושוטי בגדֵרות/ וְהַרְבִּי הַקִּינוֹת וְרֹנִּי ברֹאש אַשמורות..." עלי החבר בן עמרם, "תוכחה", שורות 13-14
- "...בְּעֻזִּי אז אַרְבָּם הם וְגִזעם וּפִרְיָם..." יוסף בן אביתור, "יוצרות לשבתות השנה, במדבר"
- לשון המקרא בהשאלה הִגְדִּיל וְהוֹסִיף לָרֹחַב וְלַהֶקֵּף.
- ”...אִם בָּרֵךְ תְּבָרְכֵנִי וְהִרְבִּיתָ אֶת גְּבוּלִי וְהָיְתָה יָדְךָ עִמִּי...“ (דברי הימים א׳ ד, פסוק י)
- השורש מקביל גם לארמית באותה המשמעות במילים רבות: רְבָא (גָּדַל), רַבָּא (גדול), רֻבָּא (רוב), רִבְּוָא (רְבבה) וכן באכדית: rabu (גָּדַל), ובערבית: رَبَا (קרי: רַבָּא) - עלה בכמותו. כן קרוב לשורש זה השורש רב"ב המציין אף הוא גדילה והתרבות.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
הרבה
|
| הגייה* |
Harbe
|
| חלק דיבר |
תואר הפועל, תואר
|
| מין |
|
| שורש |
ר־ב־י/ה
|
| דרך תצורה |
משקל הֶקְטֵל
|
| נטיות |
|
- גם עם אותיות בכל"ם לפניה בְּמִדָּה רַבָּה וּגְדוֹלָה, בְּאֹפֶן מְרֻבֶּה, הֶפֶךְ: קְצָת.
- ”וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר כְּחוֹל הַיָּם, הַרְבֵּה מְאֹד...“ (בראשית מא, פסוק מט)
- ”פָּנֹה אֶל הַרְבֵּה וְהִנֵּה לִמְעָט...“ (חגי א, פסוק ט)
- ”רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, הַיּוֹם קָצֵר וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה, וְהַפּוֹעֲלִים עֲצֵלִים, וְהַשָּׂכָר הַרְבֵּה, וּבַעַל הַבַּיִת דּוֹחֵק.“ (משנה, מסכת אבות – פרק ב, משנה טו)
- "הַרְבֵּה שערות לבנות בראשו ושרטוטים חדשים בְּמִצְחוֹ הוסיפו לו הימים ההם..." ח"נ ביאליק, "החצוצרה נתביישה"
- "הַרְבֵּה עוברים שבים, הַרְבֵּה אורחים..." ברנר, "מחוץ ומבית"
- "כי יֶחֱלֶה איש ינסה לשאוף אוויר הַרְבֵּה ויעצור הנשימה." דוד גורדון, "דַּרְכֵי הרפואה"
- ”רַבַּת, צְרָרוּנִי מִנְּעוּרָי גַּם, לֹא-יָכְלוּ לִי“ (תהלים קכט, פסוק ב).
- בתקופת בית שני ובהשפעת ארמית-סורית שהפכה שלטת ,נפוצה תיבת "רבת-" במשמעות "הרבה" , מילה זו ביחד עם מילים נוספות שהעדרותן מטקסטים שאין עוררין כי נכתבו בתקופת בית ראשון אך מופיעות הן בספר דברי הימים (המאוחר) ובתהילים בלבד, העלו חשד בקרב חוקרים כי חלקים נרחבים מספר תהילים (המיוחסים בקרב חוגים שמרנים, לתקופת בית ראשון) מאוחרים הם ושייכים כנראה לרובד "עברית של ת' בית שני" [1].
- ↑ אלישע קימרון,בית מקרא: כתב-עת לחקר המקרא ועולמו,כרך כג, חוברת ב (עג) (טבת-אדר תשל"ח),עמ' 143
