הפארק הלאומי צ'יריביקטה
 | |||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
| מידע כללי | |||||||
| תאריך הקמה |
1989  | ||||||
| נתונים ומידות | |||||||
| שטח | 27,633.99 קילומטר רבוע, 2,782,354 הקטאר, 3,989,682.82 הקטאר | ||||||
| גובה ממוצע |
189 מ' | ||||||
| מיקום | |||||||
| מדינה |
 קולומביה | ||||||
| מיקום |
קקטה, גואביארה | ||||||
| קואורדינטות | 0°42′02″N 72°48′19″W / 0.700607°N 72.8054°W | ||||||
| אתר רשמי | |||||||
  | |||||||
הפארק הלאומי הטבעי צ'יריביקטה (בספרדית: Parque Nacional Natural (PNN) Serranía de Chiribiquete) הוא הפארק הלאומי הגדול ביותר בקולומביה, וכן הפארק הלאומי הגדול ביותר בעולם שהוא יער גשם טרופי. הוא הוקם ב-21 בספטמבר 1989 והורחב פעמיים, תחילה באוגוסט 2013 ואחר כך ביולי 2018.[1][2][3][4] הפארק משתרע על כ-43,000 קילומטרים רבועים (17,000 מילים רבועים), וכולל את הרי סרניה דה צ'יריביקטה, ואת השפלה שמסביב, המכוסה ביערות טרופיים לחים, סוואנות ונהרות.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפארק הלאומי צ'יריביקטה הוקם ב-21 בספטמבר 1989, מכיוון שהאזור בעל מגוון ביולוגי רחב, וכן מכיל מגוון גדול של אמנות סלע.[3][4][5][6] יותר מ-600,000 עקבות של למעלה מ-75,000 פטרוגליפים ופיקטוגרפים התגלו על קירותיהם של 60 מקלטי סלעים בסרניה דה צ'יריביקטה, כאשר העתיקים מבניהם ככל הנראה צוירו 20,000 שנים לפני הספירה.[2] אמנות הסלע הופקה עד המאה ה-16, והיא דווחה לראשונה על ידי הביולוג האמריקאי ריצ'רד אוונס שולט במאי 1943. חלק מהציורים צולמו לראשונה על ידי הגאולוג חיימה גלביס בין השנים 1986–1987. מחקר נוסף בוצע על ידי קרלוס קסטאנוס, לשעבר מנהל מערכת הגנים הטבעיים הלאומית של קולומביה, והגאולוג והפליאונטולוג ההולנדי תומאס ואן דר המן בין השנים 1990-1992.[7]
הפארק הורחב מ-13,000 הקילומטרים הקודמים ל-28,000 קילומטרים ב-21 באוגוסט 2013.[1][3] יוצר סרטי הטבע הבריטי מייק סלי והצלם והחוקר הקולומביאני פרנסיסקו פוררו בונל צילמו והסריטו את ציורי הסלע בפארק בשנת 2014.[6][8]
נשיא קולומביה, חואן מנואל סנטוס, הודיע כי הפארק הלאומי צ'יריביקטה יורחב ב-15,000 קילומטרים רבועים (5,800 מילים רבועים) ב-21 בפברואר 2018.[5] הפארק הורחב ל 43,000 קילומטרים רבועים (17,000 מילים רבועים) והוכרז כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו ב-2 ביולי 2018.[4][9]
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפארק הלאומי צ'יריביקטה ממוקם בצפון מערב האמזונס הקולומביאני, במחוזות קקטה וגואביארה.[2] הוא נמצא בתחומי השיפוט של העיירות סולאנו, קרטחנה דל צ'רה וסן ויסנטה דל קגואן, וקלאמר וסן חוסה דל גואביארה, בגואביארה. הוא גובל בנהר תוניה (נהר מקאיה) בצפון מזרח, שיוצר את נהר אפאפורס לאחר המפגש עם נהר אג'אג'ו בנקודה הנקראת דוס ריוס.[10] גבולות הפארק נוצרו על ידי נהרות אפאפורס, גונארה ואמו במזרח, נהרות מסאי ויארי בדרום, ונהרות היוטוטו, טאחיסה, אג'אג'ו ואיהא במערב.[4][11]
הפארק הלאומי צ'יריביקטה ממוקם באזור המערבי של שילד גויאנה, מזרחית לקורדילרה המזרחית, צפונית למישורי האמזונס, ממערב לריו רנגרו, ומדרום לסוואנות של אורינקיה.[1] גובה הפארק נע בין 200 ל-1,000 מטרים מעל פני הים.[11] הפארק כולל תצורות גאולוגיות המורכבות ממישורים ומבנים סלעיים תלולים. התצורות מחולקות לשלושה חלקים שונים: מסיב צפוני, מסיב מרכזי ו-Iguaje Messas. רכס ההרים בצ'יריביקטה הוא שריד חשוב של השרשרת הסלעית מתקופות הפרקמבריון ופלאוזואיקון, המרכיבות את שילד גויאנה.[12][13]
מבחינה ביוגאוגרפית, צ'יריביקטה ממוקמת בשילד גויאנה. היא מכילה ביומות רבות ושונים, בהן סוואנות טרופיות, שטחי בתה ויערות לחים טרופיים.[1][10][11]
הידרולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפארק הלאומי צ'יריביקטה מכיל את אגני הניקוז של נהרות מסאי, Cuñare, סן ג'ורג' ואמו. רוב הנהרות בפארק הם יובלים של נהר קקווטה, שהוא יובל של נהר האמזונס. רבים מהנהרות נקראים נהרות מים שחורים, מכיוון שלמימיהם יש צבע כהה, עקב התערבבות עם משקעים מהאדמה שמסביב.[11]
אקלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפארק הלאומי צ'יריביקטה בעל אקלים טרופי, וזוכה לכ-4,500 מ"מ משקעים בשנה. בין דצמבר לפברואר יורדת הכמות המעטה ביותר של גשמים, ובין אפריל ליולי יורדת הכמות הרבה ביותר. הטמפרטורה הממוצעת השנתית היא 24°, כאשר בחודשים היבשים הטמפרטורות יכולות לעלות ל-32° במהלך היום, ולרדת ל-20° בלילה. הפרש הטמפרטורות בין האזורים הנמוכים לגבוהים יותר בפארק משמעותי מאוד. הטמפרטורות יכולות להגיע ל-35° באזורים הנמוכים ביותר, ולצנוח ל-2° באזורים הגבוהים יותר. הלחות הממוצעת היא 40% בשעות היום, ו-100% בשעות הלילה.[11][14][15]
צמחייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]צ'יריביקטה היא ביתם של 30% מהמערכות האקולוגיות והצומח של האמזונס הקולומביאני, וחוקרים גילו עד היום 1,801 מיני צמחים בפארק.[16] היערות הלחים הטרופיים של צ'יריביקטה מפותחים מאוד ויכולים להגיע לגובה רב, כאשר עצים מסוימים צומחים עד 40 מטרים (130 רגל). העצים הנפוצים ביותר הם עץ ענבי האמזונס (Pourouma cecropiifolia), גואמו (Inga acrocephala), וירולה (Virola sebifera), עץ הלילך (Hevea guianensis) וקפינורי (Pseudolmedia laevis). הסבך צפוף מאוד ובעל מגוון רחב של צמחים טפיליים ואפיפיטים. בהרים, סבך שיחים שגודלו בין 12–15 מטרים ניתן למצוא גדל על אדמה חולית. מקומות עם אדמה דלילה, כמו מפלים ומשטחים סלעיים, הם ביתם של צמחים אנדמיים רבים, בהם הסוג המונוטיפי.[11]
עולם החי
[עריכת קוד מקור | עריכה]חוקרים גילו עד כה בפארק 209 מיני פרפרים, 238 מיני דגים, 57 מיני דו-חיים, 60 מיני זוחלים, למעלה מ-410 מיני ציפורים ו-82 מיני יונקים, רבים מהם פגיעים ובסכנת הכחדה.[2][3][16] האזור ידוע כמארח סוגים רבים של דו-חיים ודגי מים מתוקים. באזור חיים גם כ-30% ממגוון העטלפים של האמזונס הקולומביאני ו-10% ממגוון הפרפרים במדינה.
ציפורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מהציפורים הנפוצות ביותר בצ'יריביקטה נמנות כרבולן גיאני, ארה ארגמנית, שלדג ירוק ואדום, שלדג האמזונס, שלדג טבעתי, מוטמוט אדום, גואשרו, וקוליברי האמרלד של צ'יריביקטה.[10][11]
יונקים
[עריכת קוד מקור | עריכה]חוקרים גילו עד כה 52 מיני עטלפים בצ'יריביקטה, המהווים כ-30% ממגוון העטלפים של האמזונס הקולומביאני. מהעטלפים הבולטים נמנים עטלפים דמויי כלב, נשפון, עטלף הבולדוג, עטלפי פירות קצרי זנב, והעטלף של מרינקל.[10][11][16][17] חלק מהיונקים הטורפים בפארק הם לוטרת הענק, לוטרה ניאוטרופית, אוצלוט, פומת ההרים והיגואר. בפארק מתגוררים 8 מינים של פרימטים, ביניהם קפוצ'ין בעל חזה לבן, קפוצ'ין מצויץ, קוף הסנאי מצוי, צמרן חום ושאגן אדום ונצואלי. הוא גם ביתם של ארמדילים מזן הטטויים, דב נמלים ענק, אגוטי שחור, פקת השפלה, דולפין האמזונאס, טאיאסו לבן-שפתיים וטפיר ברזילאי.[2]
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אתר האינטרנט הרשמי של הפארק הלאומי צ'יריביקטה
- הפארק הלאומי צ'יריביקטה באתר colparques.net(הקישור אינו פעיל)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 "Parques Nacionales Naturales de Colombia". Government of Colombia. נבדק ב-3 ביולי 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 "Chiribiquete National Park– "The Maloca of the Jaguar"". UNESCO. נבדק ב-3 ביולי 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 "Colombia makes history with huge expansion of largest national park". International Union for Conservation of Nature. 25 בספטמבר 2013. נבדק ב-3 ביולי 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 "Colombia's Serranía de Chiribiquete is now the world's largest tropical rainforest national park". World Wide Fund for Nature. 2 ביולי 2018. נבדק ב-3 ביולי 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Alsema, Adriaan (22 בפברואר 2018). "Colombia's biggest national park to become 1.5 million hectares bigger". Colombia Reports. נבדק ב-3 ביולי 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Patiño, José Alberto Mojica (7 ביולי 2015). "Hallado tesoro arqueológico en el Parque Natural Chiribiquete". El Tiempo. נבדק ב-3 ביולי 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Plotkin, Mark (2 באוקטובר 2013). "'Lost Tribes' Saved through Creation of Massive Colombian Park (Op-Ed)". Live Science. Purch. נבדק ב-14 ביולי 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Alberge, Dalya (20 ביוני 2015). "World's most inaccessible art found in the heart of the Colombian jungle". The Guardian. נבדק ב-3 ביולי 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Four sites added to UNESCO's World Heritage List". UNESCO. 1 ביולי 2018. נבדק ב-3 ביולי 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 "Important Bird Areas factsheet: Parque Nacional Natural Chiribiquete". BirdLife International. 2018. נבדק ב-10 ביולי 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Sesana, Laura (2006). Colombia Natural Parks. Bogotá: Villegas Editores. pp. 389–398. ISBN 9588156874.
- ^ "National Natural Parks: Chiribiquete". אורכב מ-המקור ב-10 באוקטובר 2013. נבדק ב-11 ביולי 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Hammond, David S. (2005). Tropical Foresrs of the Guiana Shield. Wallingford, Oxfordshire: Cabi Publishing. ISBN 1845930924.
- ^ Uribe, Carlos Castaño (1999). Sierras y Serranías de Colombia. Cali: Banco de Occidente Credencial. ISBN 9589674909.
- ^ Estrada, Javier Estrada; Fuertes, Javier (בינואר 1993). "Estudios botanicos en la Guayana colombiana, IV. Notas sobre la vegetacion y la flora de la Sierra de Chiribiquete" (PDF). Revista de la Academia Colombiana de Ciencias Exactas, Físicas y Naturales. 18: 483–497.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 "Serranía del Chiribiquete National Park Factsheet" (PDF). WWF. נבדק ב-14 ביולי 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Mantilla-Meluk, Hugo; Montenegro, Olga (ביולי–בדצמבר 2016). "A new species of Lonchorhina (Chiroptera: Phyllostomidae) from Chiribiquete, Colombian Guayana". Neotropical Biodiversity. 6 (2): 171–187. doi:10.18636/bioneotropical.v6i2.576. ISSN 2027-8918free
{{cite journal}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: postscript (link)
