לדלג לתוכן

שינייד או'קונור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שינייד או'קונור
Sinéad O'Connor
לידה 8 בדצמבר 1966
Glenageary, מחוז דבלין, אירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 26 ביולי 2023 (בגיל 56)
לונדון, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה שינייד מארי ברנדט או'קונור
מקום קבורה בית הקברות דינס גריינג' עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות אירלנדאירלנד אירלנד
תקופת הפעילות 1984–2002
2005 – 2023
מקום לימודים Newtown School, Waterford עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רוק, רוק אלטרנטיבי, פופ רוק, רגאיי ופולק אירי
סוג קול מצו-סופרן עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית, אירית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה גיטרה, כלי הקשה, חלילית אירית, פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים אנסיין (1987–1997)
אטלנטיק רקורדס (2000)
ונגארד (2002–2005)
צ'וקלט אנד ונילה (2005–הווה)
בן או בת זוג ג'ון ריינולדס (מרץ 1989–נובמבר 1991)
Steve Cooney (יולי 2010–אפריל 2011)
Nick Sommerlad (2001–יולי 2002)
Barry Herridge (2011–2011) עריכת הנתון בוויקינתונים
פיטר גבריאל
Dónal Lunny
John Waters
Richard Heslop
Frank Bonadio עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Jake Reynolds, Shane O'Connor Lunny, Roisin Waters, Yeshua Bonadio עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 4 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
www.sineadoconnor.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
או'קונור בהופעה, 2007

שוהאדה סדקאת (באנגלית: Shuhada' Sadaqat; בערבית: شهداء صدقات; שם מלא לשעבר: שינייד מארי ברנדט או'קונור; באנגלית: Sinéad Marie Bernadette O'Connor;‏ 8 בדצמבר 1966 – 26 ביולי 2023) הייתה זמרת אירית. אוקונור הוציאה עשרה אלבומי אולפן, והביצוע שלה ל-"Nothing Compares 2 U" של פרינס היה להיט גדול ברחבי העולם[1].

רקע אישי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שינייד מארי ברנדט או'קונור נולדה בדבלין שבאירלנד. היא נקראה על שם שינייד דה ואלירה, אמו של הרופא המיילד ואשתו של הנשיא האירי איימון דה ואלירה, ועל שם ברנדט הקדושה מלורד. הוריה התגרשו כשהייתה בת שמונה. היא ושני אחיה הגדולים עברו לגור עם אמם, שם חוו לעיתים קרובות אלימות פיזית ממנה. אביה, ג'ון או'קונור, פתח במאבק על משמורת, שהפך מפורסם באירלנד השמרנית, שבה גירושים היו חריגים וגברים לא קיבלו משמורת על ילדיהם לאחר הגירושים. הוא היה הגבר השני באירלנד שהצליח בכך. כשהייתה בת 13 היא ושניים מאחיה עברו לגור עמו, אך היא סיפרה כי התקשתה להתמודד עם המעבר ממסגרת קפדנית ומרתיעה לבית פתוח ומקבל[2].

בגיל 15, בעקבות היעדרות מלימודים ועבירות גנבה שביצעה, עברה או'קונור לבית מחסה מגדלנה. היא חיזקה שם את יכולות הכתיבה והמוזיקה שלה, אבל סבלה מהדרישה לקונפורמיות שנכפתה עליה. ב-1983 שלח אותה אביה לפנימייה בעיר ווטרפורד, שהייתה יותר ליברלית מבית הספר הקודם שלה. בעידוד מורתה הקליטה או'קונור קלטת דמו עם שני שירים מקוריים ושני ביצועים מחודשים לשירים קיימים.

קריירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שינייד או'קונור, 1987

בקיץ 1984 פרסמה מודעה בעיתון וכך מצאה מספר חברים ללהקה שרצתה להקים. הלהקה נקראה "Ton Ton Macoute" על שם מיתוס האיטיאני על זומבים. הלהקה ניגנה מוזיקה שהושפעה מתחומי עניין של חבריה כגון מוזיקת עולם, מיסטיקה וכישוף, והופעותיה זכו לביקורות חיוביות. ב-10 בפברואר 1985 נהרגה אמה של או'קונור בתאונת דרכים, והיא עזבה את הלהקה.

תשומת הלב שקיבלה או'קונור מתעשיית המוזיקה כשהייתה בלהקה, הובילה להחתמתה בחברת תקליטים קטנה, Ensign Records. היא גם החלה לעבוד עם מנהל מנוסה, שהיה קודם מנהל חברת התקליטים של להקת U2,‏ Mother Records. זמן קצר לאחר מכן, באמצעות מנהלה היא זכתה לעבוד עם דה אדג', גיטריסט להקת U2, על פסקול הסרט "Captive" מ-1986, עבורו כתבו במשותף את השיר "Heroine"[3]. אבל לאחר מכן, בהשפעת המנהל שלה שפוטר מהלהקה, אמרה בתקשורת כמה אמירות שליליות על U2 והביעה תמיכה בארגון המחתרת ""Provisional IRA" (ארגון שהתפלג מהצבא האירי הרפובליקני ולהקת U2 התנגדה לפעולות הטרור שלו). מאוחר יותר היא חזרה בה מהתמיכה ב-IRA ואמרה כי היא הייתה "צעירה מכדי להבין את המצב המתוח בצפון אירלנד כראוי"[4]. בנוסף באותה תקופה מספר עיתונאים טענו שהעימות המתוקשר עם U2 הוא פרובוקציה, למשיכת תשומת לב תקשורתית[3].

במהלך הקלטות אלבומה הראשון היא נכנסה להיריון מהמתופף ג'ון ריינולדס. חברת התקליטים שלה לחצה עליה לבצע הפלה מלאכותית. הודות למנהל שלה, הסכימה חברת התקליטים שאו'קונור, שהייתה בת 20 ובחודש השביעי להריונה, תפיק את אלבום הבכורה שלה בעצמה. בנה הבכור נולד עם השלמת הקלטת האלבום[2].

האלבום הראשון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבום הבכורה של אוקונור, The Lion and the Cobra, יצא לאור בחברת קרייסליס רקורדס, באוקטובר 1987 וזכה לביקורות נלהבות[5]. מתוכו זכו הסינגלים "Mandinka" ו-"I Want Your (Hands on Me)" להשמעות רבות ברדיו בבריטניה ובארצות הברית. השיר "Troy" יצא גם כסינגל בבריטניה, אירלנד והולנד.

בהופעתה הראשונה בטלוויזיה בארצות הברית, אוקונור שרה את השיר "Mandinka", בתוכנית "לייט נייט" עם דייוויד לטרמן, היא קיבלה חשיפה רחבה והאלבום זכה גם להצלחה מסחרית ובמשך השנים נמכרו 2.5 מיליון עותקים שלו[2]. גם בישראל זכה האלבום להצלחה[6][7]. או'קונור הייתה מועמדת לפרס גראמי בקטגוריית "הופעת הרוק הנשית הטובה ביותר", וביצעה את "Mandinka" בטקס פרסי הגראמי השנתי ה-31. בטקס היא ציירה על ראשה את הלוגו של להקת ההיפ הופ פאבליק אנמי, כדי למחות על כך שפרס הופעת הראפ הטובה ביותר הוענק לא במסגרת השידור הטלוויזיוני של הטקס[8].

ב-1989 התארחה כזמרת באלבום של להקת "The The", ‏"Mind Bomb", ששרה בדואט "Kingdom of Rain"[9]. באותה שנה, היא כם כיכבה וכתבה את המוזיקה לסרט הצפון אירי Hush-a-Bye-Baby, וכתבה שיר לספקול הסרט נשואה למאפיה[10].

האלבום השני

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באלבומה השני, "I Do Not Want What I Haven't Got"(אנ'), נכללה גרסת כיסוי שביצעה לשירו של פרינס "Nothing Compares 2 U". השיר הפך ללהיט גדול בכל העולם, והאלבום היה אחד מרבי המכר הגדולים של 1990[11]. האלבום אף זכה בפרס גראמי בקטגוריית "הביצוע המוזיקלי האלטרנטיבי הטוב ביותר" לשנה זו, והיה מועמד בשלוש קטגוריות נוספות (כולן על "Nothing Compares 2 U"), אך היא סירבה לקבל את הפרס[12]. השיר אף נכלל ברשימות משאלי קוראים ל"50 גרסאות הכיסוי הגדולות בכל הזמנים" שערכו "Observer Music Monthly" (של "האובזרבר") ב־2007[13], ו־"NME" ב־2013[14]. לימים סיפרה הזמרת שפרינס, שהיה מפורסם ביחסו הרכושני והקנאי במיוחד לזכויות היוצרים שלו, לא אהב את העובדה שהיא הקליטה את השיר "סתם כך" מבלי להיות אחת מ"בנות החסות" שלו (אנ'). הוא הזמין אותה לביתו, שם אמר לה זאת, הביע רצון שהיא תהיה אחת מבנות החסות שלו, ואף הורה לה לדבריה לא לקלל בראיונות:

אמרתי לו לאן הוא יכול ללכת והוא תקף אותי. הוא עלה לקומה העליונה והביא כרית והיה משהו קשה בתוך הכרית. ברחתי מהבית והתחבאתי מאחורי עץ. אנחנו נפגשים על הכביש המהיר במאליבו בחמש בבוקר – אני יורקת עליו, הוא מנסה להכות אותי. נאלצתי ללכת לצלצל בפעמון הדלת של מישהו, שזה דבר שאבא שלי תמיד אמר לי לעשות אם אני נקלעת למצב מעין זה.

ביולי אותה שנה השתתפה או'קונור בהופעה גדולה של רוג'ר ווטרס בברלין, יחד עם גדולי האמנים של אותה תקופה. היא ביצעה את השיר "Mother", וביצועה זכה לתשבחות רבות.

שנות ה-90

[עריכת קוד מקור | עריכה]

או'קונור חוללה שערורייה זוטא באוגוסט 1990, כאשר סירבה להופיע בניו ג'רזי לאחר השמעת הקלטה של ההמנון האמריקאי. מארגני ההופעה אישרו לה לבסוף להופיע ללא ההמנון, אולם לאחר מכן הטילו עליה חרם. פרנק סינטרה, שהופיע ביום למחרת באותו מקום, אמר שהיה רוצה "לבעוט לה בתחת", ועל כך הגיבה או'קונור: "אני לא האישה הראשונה שהוא מאיים להכות".

א'קונור הקליטה גרסה ללהיטו של אלטון ג'ון "Sacrifice", לרגל הוצאת אלבום המחווה לאלטון ג'ון וברני טופין "Two Rooms: Celebrating the Songs of Elton John & Bernie Taupin" באוקטובר 1991.

ב-1992 הוציאה או'קונור אלבום של שירי ג'אז מחודשים, שעליהם גדלה. הביצועים לא היו לטעם הקהל, ויחד עם השערורייה שחוללה בניו ג'רזי איבדה או'קונור את התנופה שהייתה לה לפני כן.

ב-3 באוקטובר 1992 השתתפה בתוכנית סאטרדיי נייט לייב. היא ביצעה א-קפלה לשיר "War" של בוב מארלי, כמחאה על ניצול מיני בכנסייה הקתולית והוסיפה לו את המילים "Child Abuse" (התעללות בילדים). בסוף השיר, ללא ידיעת מפיקי התוכנית, שלפה או'קונור תמונה של האפיפיור יוחנן פאולוס השני, קרעה אותה, השליכה את הקרעים אל עבר המצלמה ואמרה "הילחמו באויב האמיתי"[15]. מחאה זו התרחשה תשע שנים לפני שהאפיפיור יוחנן פאולוס השני הכיר והתנצל על מקרי התעללות מינית בילדים בכנסייה הקתולית (אנ'). כשבועיים לאחר התקרית הופיעה או'קונור בקונצרט מחווה לבוב דילן במדיסון סקוור גארדן שבניו יורק, אך מחאה קולית בלתי פוסקת של הקהל מנעה ממנה להתחיל לשיר. בתגובה ביקשה או'קונור להפסיק את המוזיקה ולהגביר את המיקרופון ששימש אותה, והחלה לשיר את השיר "War" כשהיא מדגישה את המילים "Child Abuse".

ב-1994 הוציאה את האלבום Universal Mother, שלא הצליח לשנות את הדימוי השלילי שלה למרות היותו יותר רגוע ומיינסטרימי.

בשנת 2000 הוציאה או'קונור את אלבומה Faith and Courage. במקביל, היא הכריזה על עצמה כלסבית. הכרזה זו הופרכה על ידה לאחר מכן, אך עוררה את תשומת הלב של הקהל בכל העולם, וכך גם הסינגל "No Man's Woman" ("לא אישה של אף גבר"). באותו אלבום ניכרו השפעותיהם של הרגאיי ושל האמונה הראסטפארית, אליה החלה להתקרב.

שנות ה-2000

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2002 יצא האלבום Sean-Nós Nua, שהכיל ביצועים של או'קונור לשירי עם איריים, חלקם באירית[16]. זמן קצר לאחר מכן יצא אלבום ההופעה "She Who Dwells in the Secret Place of the Most High Shall Abide Under the Shadow of the Almighty". באותו זמן היא הכריזה על פרישה מקריירת המוזיקה.

הכרזתה על פרישה הופרכה בשנת 2005, עם הוצאת אלבום הרגאיי "Throw Down Your Arms"[17]. ב-2007 הוציאה את אלבומה השמיני, "Theology". ב-2012 הוציאה אלבום בשם "How About I Be Me (And You Be You)?"[18].

ב-2013, בעקבות יציאת השיר "Wrecking Ball" של מיילי סיירוס, המלווה בווידאו קליפ פרובוקטיבי שבו בין השאר רוכבת סיירוס על כדור הריסה בעירום מלא, פרסמה או'קונור מכתב פומבי ובו הזהירה אותה מכך שהיא נותנת לתעשיית המוזיקה לסרסר אותה ושהופעותיה בעירום שולחות את המסר ש"זה מגניב להיות זונה"[19]. פרסום המכתב עורר עניין רב בתקשורת והתפתח לעימות בין שתי הזמרות כאשר סיירוס פרסמה תגובה לעגנית בטוויטר ואו'קונור איימה בתביעה משפטית אם סיירוס לא תתנצל[20].

באוגוסט 2014 יצאה לאור האלבום האחרון שהקליטה "I'm Not Bossy, I'm the Boss"[21].

באוגוסט 2018 חשפה שיר חדש, "Milestones", הראשון לאחר ארבע שנים. הוא הודיע שהוא "הקלטת דמו ראשון למעריצים" מתוך אלבום אולפן עליו היא עובדת, בשם "No Mud No Lotus" (אלבוום זה לא הושלם לבסוף)[22].

הופעות בישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שינייד או'קונור הופיעה בישראל בשנת 1995 באמפיתיאטרון בקיסריה. בראיון סיפרה אוקונור אחר כך על ביקורה בישראל "שנאתי את המקום הזה, זה היה אחד המקומות האגרסיביים ביותר שהייתי בהם", זאת לאחר שצלמים שעקבו אחריה לכל מקום, הוציאו אותה משלוותה, והיא תקפה אחד מהם[2].

בשנת 1997 הייתה אמורה להופיע בירושלים, באירוע פוליטי תחת הכותרת "שתי בירות, שתי מדינות", אך ביטלה את הופעתה לאחר שקיבלה איומים על חייה[23]. או'קונור האשימה את איתמר בן גביר באיומים וכתבה לו מכתב פתוח, שבו כתבה בין השאר: "תמיד הייתה בי אהבה לעם היהודי וחשתי הזדהות עם הסבל שנאלצו לעבור". היא אף ציטטה מספר שמות. בן גביר התגאה בתגובתו כי הוא ותומכיו הביאו לביטול המופע, אך הכחיש כי איים עליה. הוא הוסיף שאכן אמר כי יפגין "כנגד המופע שעיקרו היה חלוקת ירושלים", וטען כי המופע בוטל בשל העובדה שאלפי מפגינים התכוונו להופיע להפגנה. גם ראש העיר אהוד אולמרט הגיב אז בסיפוק לביטול המופע וטען כי מארגניו הונו את העירייה כשלא הודיעו על כוונתם האמיתית לקיים אירוע פוליטי. הוא אף שמח על כך שנמכרו מעט כרטיסים להופעה, לטענתו, טענה שאנשי או'קונור הכחישו[24][25][26].

ב-2014 הייתה אמורה שוב להופיע בישראל אך ביטלה את הופעתה לאחר לחצים של תנועת ה-BDS שמקדמת חרם תרבותי על ישראל. היא נימקה את החלטתה בטענה "שלא ידעה שיש חרם על ישראל, ושהיא משתתפת בצערם של הפלסטינים"[27]. לאחר מכן הרחיבה בנושא זה בראיון לעיתונות: "אני לא הולכת להופיע שם כי זה מקום מחורבן, אבל במובן מסוים אני מרחמת על הצעירים משני הצדדים של המצב, שבגלל סכסוך שהם לא אשמים בו, הם לא יכולים לנהל חיים נורמליים, כולל מוזיקה והופעות של מוזיקאים. [...] ברמה האנושית, לכל אדם בעל שפיות כלשהי, כולל אני, יכולה להיות רק אהדה למצוקה הפלסטינית. אין אדם שפוי בכל כדור הארץ שיכול להצדיק את מה שהרשויות הישראליות עושות לפלסטינים."[28]

בקיץ 2021 התפרסם ספר הזיכרונות שלה "Rememberings"[29].

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

או'קונור נישאה והתגרשה ארבע פעמים, ונולדו לה ארבעה ילדים מארבעה אבות[30].

באפריל 1999, לאחר שישה שבועות של לימודי תאולוגיה, היא הוסמכה ככומר על ידי הבישוף העצמאי מייקל קוקס, ראש "הכנסייה הקתולית האורתודוקסית האפוסטולית של אירלנד" (גוף פסבדו-קתולי שאיננו מצוי בקומוניון עם האפיפיור) ואימצה את השם הדתי "מרי ברנדט"[30].

ב-2003 אובחנה כסובלת מהפרעה דו־קוטבית. ב-12 בינואר 2012 דווח כי בשבוע שלפני כן ביצעה או'קונור שני ניסיונות התאבדות באמצעות בליעת מנת יתר של תרופה בה היא מטופלת[31]. בנובמבר 2015 פרסמה מכתב התאבדות בפייסבוק ומסרה כי לקחה מנת יתר במלון באירלנד, אליו נכנסה בשם בדוי. כשעתיים לאחר העלאת הפוסט היא אותרה על ידי המשטרה והועברה לטיפול רפואי[32].

ב־2017 שינתה את שמה למגדה דאויט (באנגלית: Magda Davitt)[33]. באוקטובר 2018 הודיעה כי התאסלמה ושינתה את שמה לשוהאדה סדקאת (באנגלית: Shuhada' Sadaqat)[34][35].

בנובמבר 2018 תקפה בסדרת ציוצים בטוויטר כל מי שאינו מוסלמי, אמרה שלעולם אינה רוצה להיות יותר עם "אנשים לבנים" (הגדרתה למי שאינו מוסלמי) והגדירה אותם כ"מגעילים", ותקפה את התנ"ך והתלמוד היהודיים, את הקאנון הנוצרי, את המהאבהארטה ה"ניבזית" ואת דונלד טראמפ[36]. בספטמבר 2019 התנצלה בטוויטר על דבריה "כנגד אנשים לבנים" ועל "הכאב שהם גרמו", אמרה שהם "לא היו אמיתיים אז ולא אמיתיים עכשיו" והגנה על עצמה בטענה שהיא הייתה "כועסת ולא בקו הבריאות" ושהדברים נאמרו בתגובה ל"איסלמופוביה שהושלכה עלי" (באותו חודש התארחה בתוכנית טלוויזיה כשהיא לבושה בחג'אב ועונדת טבעת עם מגן דוד על אצבעה[37])[38].

בינואר 2022, לאחר שבנה שיין בן ה-17 דווח כנעדר במשך יומיים, הוא נמצא מת על ידי המשטרה[39][40]. לאחר מותו ביצעה ניסיון התאבדות נוסף[41].

ב-26 ביולי 2023 נמצאה או'קונור מתה בדירתה שבלונדון[42][43]. כשנה לאחר מותה פורסם שנפטרה כתוצאה מסיבוכים של מחלת ריאות חסימתית כרונית ואסתמה[44].

דיסקוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 1987: The Lion and the Cobra
  • 1990: I Do Not Want What I Haven't Got
  • 1992: Am I Not Your Girl?
  • 1994: Universal Mother
  • 1997: Gospel Oak (EP)
  • 2000: Faith and Courage
  • 2002: Sean-Nós Nua
  • 2005: Throw Down Your Arms
  • 2007: Theology
  • 2012: How About I Be Me (and You Be You)?
  • 2014: I'm Not Bossy, I'm the Boss

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שינייד או'קונור בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ יואב בריל, "Nothing Compares 2U"? באמת אי אפשר להשוות בין שינייד אוקונור לפרינס, באתר הארץ, 22 במאי 2018
  2. ^ 1 2 3 4 דפנה ארד, שינייד אוקונור איבדה שליטה על חייה. איך זה ייגמר?, באתר הארץ, 16 ביוני 2016
  3. ^ 1 2 רון גואטה, לא שם זין - עימות חצי־מפוברק בין שינייד אוקונור ליו־2 בגיליון האחרון של "ניו מיוזיקל אקספרס", חדשות, 3 בנובמבר 1988
  4. ^ World Entertainment News Network, Sinead O'Connor Takes Back Pro Ira Comments, Contactmusic.com Ltd, ‏30 בספטמבר 2005
  5. ^ טל פרי, שינייד, תזכרו את השם הזה, מעריב, 12 בפברואר 1988
    שרון מולדבי, רוק - שינייד אוקונור - "האריה והקוברה״ - 1 סי.בי.אס אלבום שכבר הולל כאן לפני חמישה חודשים, במהדורת היבוא שלו. הזמן שחלף רק היטיב עימו. שינייד אוקונור האירית, 21 פלוס ילד, יצרה אלבום בכורה משתק., חדשות, 17 במרץ 1988
    יובל לוי, תקליטים - חייבת להוריד הילוך - סינהד אוקונור, "האריה והקוברה"; סי.בי.אס, כל העיר, 18 במרץ 1988
  6. ^ 88 - תקליטי השנה החולפת. רשימה חלקית. שנה טובה? לאו־דווקא, חדשות, 29 בדצמבר 1988
  7. ^ דב אלפון, כיוון הרוח ...... זמרת אירית בת , 21 אם לילד בן עשרה חודשים, שתקליטה המעולה 'האריה והקובדה' נמכר מצוין באירופה ובישראל, כותרת ראשית, 22 ביוני 1988
  8. ^ אורלי לובין (ניו יורק), האופטימיות ניצחה את המחאה בטקס חלוקת פרסי הגראמי, חדשות, 2 במרץ 1989
  9. ^ יוסי חרסונסקי, צקליט - אלוהים לא גר ברומא ולא בישראל - THE THE - "פצצת מוח" (אן. אם. סי.), מעריב, 25 באוגוסט 1989
  10. ^ יורם בר, אם בכלל - פסקול הסרט "נשואה למאפיה", אמנים שונים, הד־ארצי, כל העיר, 27 בינואר 1989
  11. ^ שרון מולדבי, כבר אין לה קרחת - דיון לא ממצה בהתבגרותה הפתאומית של שינייד אוקונור, חדשות, 9 במרץ 1990
  12. ^ רויטר (ניריורק), 7 תארים לקווינסי ג'ונס, המנצח הגדול של הגראמי, חדשות, 22 בפברואר 1991
  13. ^ לוק ביינברידג', ‏רשימת 50 גרסאות הכיסוי הטובות בכל הזמנים של קוראי OMM (יש ללחוץ על '50 greatest covers ever'), באתר הגרדיאן, 14 ביולי 2007
  14. ^ אמילי ברקר, קוראי "NME" בוחרים את גרסאות הכיסוי הטובות בכל הזמנים, באתר NME, ‏12 בספטמבר 2013
  15. ^ שינייד אוקונור עברה שנה הפכפכה, במהלכה קרעה את תמונת האפיפיור ונישקה את כתב ה"סאן", חדשות, 30 בדצמבר 1992
    בני אבני, מכתב מניו־יורק / אמריקה עדיין רותחת על שינייד ארקונור, שקרעה את תמונת האפיפיור בשידור חי, חדשות, 13 באוקטובר 1992
  16. ^ עכבר העיר, השבוע יוצא בישראל אלבום השירים האיריים של שינייד אוקונור, באתר הארץ, 10 באוקטובר 2002
  17. ^ איי.פי, שינייד אוקונור שרה רגאיי בג'מייקה, באתר הארץ, 11 באוגוסט 2005
  18. ^ איי.פי, האלבום החדש של שינייד אוקונור עוסק באלוהים, באתר הארץ, 8 באוגוסט 2007
  19. ^ איתמר זהר, שינייד אוקונור למיילי סיירוס: "תעשיית הפופ תהפוך אותך לזונה", באתר הארץ, 3 באוקטובר 2013
  20. ^ שלי אלעזר, עכבר העיר, מיילי סיירוס נגד שינייד אוקונור: מדריך לפרשה לא מוזיקלית, באתר הארץ, 6 באוקטובר 2013
  21. ^ אבי פיטשון, הקאמבק בעירבון מוגבל של שינייד אוקונור, באתר הארץ, 28 באוגוסט 2014
  22. ^ איתמר זהר, שיר חדש לשינייד אוקונור, ראשון זה ארבע שנים, באתר הארץ, 4 באוגוסט 2018
  23. ^ "שינייד או'קונור ביטלה את הופעתה לאחר שקיבלה איומים על חייה", באתר "הארץ" (באנגלית).
  24. ^ דודי פטימר, ‏"נשמתך נכשלה": המכתב ששלחה שינייד אוקונור לאיתמר בן גביר, באתר מעריב אונליין, 27 ביולי 2023
  25. ^ רן בוקר, האיומים, הקשר לבן גביר ואולמרט: כששינייד אוקונור ביטלה הופעה בירושלים, באתר ynet, 27 ביולי 2023
  26. ^ שירה נאות, ב–1997 כתבה שינייד אוקונור לבן גביר: "לא הצלחת בכלום", באתר הארץ, 27 ביולי 2023
  27. ^ משה קוטנר, שינייד אוקונור: "אם הייתי מודעת לחרם על ישראל, הייתי מסרבת להופיע", באתר הארץ, 17 ביוני 2014
  28. ^ Sinéad O’Connor: 'I won’t play in Israel', Hotpress, ‏24 ביולי 2014 (באנגלית).
  29. ^ אמנדה הס, ניו יורק טיימס, שינייד אוקונור זוכרת דברים אחרת, באתר הארץ, 23 במאי 2021
  30. ^ 1 2 ירון פריד, שינייד אוקונור חיה ולא מפסיקה ליצור, באתר הארץ, 13 באוגוסט 2010
  31. ^ שירות וואלה! סלבס‏, שינייד או'קונור ניסתה להתאבד, באתר וואלה, 12 בינואר 2012
  32. ^ דפנה ארד, שינייד אוקונור פרסמה מכתב התאבדות בפייסבוק, באתר הארץ, 29 בנובמבר 2015
  33. ^ "Sinead O'Connor announces she is legally changing her name". Metro (באנגלית). 2017-09-09. נבדק ב-2017-12-05.
  34. ^ עמי פרידמן, איבדה את זה שוב: שינייד אוקונור התאסלמה, באתר ynet, 25 באוקטובר 2018
  35. ^ דנה קסלר, ‏התמוטטות העצבים, ניסיון ההתאבדות וההתאסלמות: שינייד או'קונור חוזרת, באתר מעריב אונליין, 21 בדצמבר 2019
  36. ^ אנדרו טרנדל, שינייד או'קונור אומרת שאינה רוצה יותר להיות עם אנשים לבנים לעולם, באתר NME, ‏6 בנובמבר 2018, בדיקה אחרונה 15 באוקטובר 2020
  37. ^ זה אותו הקול: שינייד אוקונור מבצעת את הלהיט הגדול שלה בחיג'אב, באתר ynet, 7 בספטמבר 2019
  38. ^ ניק ריילי, שינייד או'קונור מתנצלת אחרי שטענה שהיא "לא רוצה להיות יותר עם אנשים לבנים לעולם", באתר NME, ‏9 בספטמבר 2019
  39. ^ זוהר צלח, ‏טרגדיה: בנה של שינייד אוקונור נמצא מת בגיל 17, באתר ‏מאקו‏, 8 בינואר 2022
  40. ^ ניצן פינקו, נפתחה באירלנד חקירת נסיבות מות בנה של שינייד אוקונור, באתר הארץ, 11 בינואר 2022
  41. ^ שינייד או'קונור התאשפזה: "החלטתי ללכת אחרי הבן שלי", באתר ‏מאקו‏, 14 בינואר 2022
  42. ^ Mark Beaumont, Sinéad O'Connor, 1966-2023: an artist of integrity and intensity, NME, ‏2023-07-27 (באנגלית בריטית)
  43. ^ הזמרת האגדית שינייד אוקונור הלכה לעולמה בגיל 56, באתר ynet, 26 ביולי 2023
  44. ^ ynet, כעבור חצי שנה: נחשפה סיבת מותה של שינייד אוקונור, באתר ynet, 9 בינואר 2024
    יפתח כרמלי, ‏שנה לאחר מותה נחשף: שינייד אוקונור מתה כתוצאה ממחלה בדרכי הנשימה, באתר ‏מאקו‏, 29 ביולי 2024


פרס המוזיקה הבריטית לזמרת הבינלאומית הטובה ביותר
טרייסי צ'פמן (1989) • שינייד או'קונור (1991) • ביורק (1994) • קיי די לאנג (1995) • ביורק (1996) • שריל קרואו (1997) • ביורק (1998) • נטלי אימברוליה (1999) • מייסי גריי (2000) • מדונה (2001) • קיילי מינוג (2002) • פינק (2003) • ביונסה (2004) • גוון סטפאני (2005) • מדונה (2006) • נלי פורטדו (2007) • קיילי מינוג (2008) • קייטי פרי (2009) • ליידי גאגא (2010) • ריהאנה (2011) • ריהאנה (2012) • לנה דל ריי (2013) • לורד (2014) • טיילור סוויפט (2015) • ביורק (2016) • ביונסה (2017) • לורד (2018) • אריאנה גרנדה (2019) • בילי אייליש (2020) • בילי אייליש (2021)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=שינייד_או%27קונור&oldid=39915318"