תקבולת מוצלבת
תקבולת מוצלבת[1] או תקבולת מצטלבת או תקבולת כיאסטית (יוונית: χίασμα מילולית כִיאַזְם[א]) הוא אמצעי ספרותי, בו שתי שורות העומדות זו אחר זו, הן בעלות הרכב מילים זהה אך הן עומדות בסדר הפוך. באופן כזה, המילה הראשונה בשורה הראשונה והמילה האחרונה בשורה השנייה מקבילות זאת לזאת, וכן הלאה. למשל אם צלע 1 בנויה בסדר: א' ב' ג', צלע 2 תופיע בסדר ג' ב' א'.
תקבולת מצטלבת יכולה ליצור ניגוד חזק או יחס של מידה כנגד מידה בין צלעות המשפט. יש הרואים את המבנה של תקבולת זו כמבנה קונצנטרי (מעגלי) שכן מבנה זה יוצר הנגדה בין מרכזו לקצוות שלו. תקבולת מוצלבת איננה בהכרח תקבולת נרדפת (כפל הרעיון באמצעות מילים שונות).
תקבולת מעין זו בטקסטים ספרותיים או פואטיים, מבחינה עלילתית גרידא או מבחינה לשונית או משמעותית, מתקראת בדרך כלל מבנה כיאסטי.
דוגמות לתקבולת מוצלבת:
- בספר בראשית (סדר המילים המקבילות הפוך בשתי הצלעות): ”שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם / בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ” (בראשית, ט', ו').
- בעלילות בעל וענת ("הדו" הוא מכינויי האל בעל): ”בעל – ביתו יבנה / הדּוּ – ירומם היכלו”.[2]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יעקב כדורי, "שירת המקרא - הא כיצד", ספרות המקרא - מבואות ומחקרים, עורכת צפורה טלשיר, הוצאת יד יצחק בן צבי, ירושלים 2011, עמודים 287–306
- ספר הקורס מבוא למקרא, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, עמוד 134
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ תִּקְבֹּלֶת מֻצְלֶבֶת במילון ספרות: שירה (תשס"ח), באתר האקדמיה ללשון העברית
- ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 244, לפי לוח UT 51 VI, במקור:
בעל בהתה תבננ הד תרממ הכלה
(וניתן לפרש הן כפעיל – ביתו יִבְנה, יְרוֹמֵם היכלו, והן כסביל – ביתו יִבָּנֶה, ירומַם היכלו).
