משפחת רקנאטי
משפחת רקנאטי היא מהמשפחות הבולטות בקרב אנשי העסקים במדינת ישראל.[1][2][3][4][5] עד 2003 המשפחה חלקה עם משפחת קרסו את הבעלות על בנק דיסקונט, שהפך לימים לבנק השני בגודלו במדינה (ואחר-כך השלישי בגודלו) ולבנק הפרטי הגדול במדינת ישראל.[6] עד 2003 הייתה בבעלותה ובבעלות משפחת קרסו השליטה על חברת אל-ים אניות, שבשיאה הייתה חברה מובילה בעולם בתחום ההובלה הייעודית. בבעלות בנק דיסקונט הייתה גם השליטה על בנק ברקליס-דיסקונט, בנק מרכנתיל, 25% מהבנק הבינלאומי הראשון, חברת קנדה ישראל[7] ובנק דיסקונט ניו יורק שבאמצע שנות השמונים היה מדורג כבנק ה-17 בגודלו בניו יורק. [8] בבעלות משפחת רקנאטי היה גם בנק DBTC בשווייץ[9][10][11][12] בבעלותה הייתה גם חברת הספנות Overseas Shipholding Group, שבשיאה הייתה אחת משתי החברות ההובלה הימית הגדולות בעולם.[13][14] עד 2003 המשפחה חלקה בעלות על קבוצת אי די בי עם משפחת קרסו, שהייתה קבוצת ההשקעות הגדולה בישראל, משפחת רקנאטי ניהלה את עסקי הקבוצה.[15][12][16] בשליטתה היו קונצרן כלל,[17] חברת השקעות דיסקונט ואילנות בטוחה, שהיה בית ההשקעות הגדול בישראל.[18]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ליאון רקנאטי הסב (1890-1945)
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ליאון יהודה רקנאטי נולד וגדל בסלוניקי שביוון. הוא נצר לרבי מנחם רקנאטי, שחי במאה ה–13 והיה פוסק הלכה נודע ומקובל. שם המשפחה לקוח מהעיירה רקנאטי שבמזרח איטליה, בה חיה קהילה יהודית. במאות ה-15 וה–16 הפכה העיירה למרכז היהודי החשוב ביותר בנפת מצ'רטה.[19][20] המשפחה הגיעה לסלוניקי באמצע המאה ה-19 דרך האי היווני זקינתוס אחרי שנערכו בו פרעות ביהודים. בילדותו למד ליאון רקנאטי תורה, אך רכש גם השכלה כללית. בשנת 1908 ייסד ביחד עם חבריו פלורנטין, עוזיאל ומטלון את "בני ציון", המועדון הציוני הראשון בסלוניקי. ב-1928 היה ממייסדי לשכת "בני ברית" בעיר, בתחילה היה מזכירה הכללי ואחר-כך נשיאה, ובאמצעותה רקם קשרים בין קהילת יהודי סלוניקי ליהדות העולם והשתתף כנציגה בקונגרס הציוני ב-1933. הקים קרן מלגות לסטודנטים יהודים, מפעל תרגום וקורסי השכלה. כיהן כראש הקהילה היהודית בסלוניקי.[21][22] ביוון ניהל את בית החרושת לטבק "פומארו".[23][24]
ליאון רקנאטי עלה לארץ ישראל ב-1935. באותה עת מנו יהודי סלוניקי 7,500 איש, והיוו את הקיבוץ הגדול ביותר של יוצאי עיר אחת. ב-1935 הקים יחד עם משה קרסו ומשה אלבו את "בנק ארץ-ישראל לדיסקונט בע"מ", בהון של 60 אלף ליש"ט. [21][25] בשנת 1943 היה סך הפיקדונות בבנק 417 אלף ליש"ט ומאזנו 800 אלף ליש"ט.[26] ב-1944 רכש בנק דיסקונט את מרבית מניותיו של בנק מרכנתיל החיפאי.[27] בשנות הארבעים הקים חסידוף ביחד עם בנו של ליאון, הארי רקנאטי, את "החברה לנכסים ובניין", שצמחה והפכה לאחת מחברות המקרקעין הגדולות בישראל בשנות השמונים של המאה ה-20.[28]
למן עלייתו לישראל הצטרף רקנאטי להנהלת "קרן היסוד". הקים את החברות להתיישבות "בנים לגבולם" ו"לשדה" להקמת ישוביים חקלאיים ספרדים בארץ ישראל ולתמיכה ביישובים קיימים, ועזר להקים את צור משה, כפר חיטים ובית הלוי. היה חבר מועצת "הסוכנות היהודית", וב-1936 השתתף כציר בקונגרס היהודי העולמי בז'נבה. הוא הקים יחד עם משה קרסו וה' פרץ את "קרן פלורנטין" להצלת ילדים יהודים עזובים. הקים את המכון הגאוגרפי באוניברסיטה העברית ותמך בסופרים ובמשוררים. ב-1936 הקים את "מטבח זול לנזקקים", שהיה בית תמחוי לעולי יוון.[29] ב-1938 הקים את "קרן למתלמדים", מפעל המלגות בו זכו מאה תלמידי תיכון והשכלה גבוהה ספרדים. ניהל את מועדון התרבות "קדימה", שהיה ממרכזי התרבות של תל אביב. עזר בהקמת "בית סוקולוב" לעיתונאים עבריים. היה ראש העדה הספרדית בתל אביב.[30][31][32][33][34]
ליאון רקנאטי נפטר בגיל 54 משטף דם בבטנו.[8][24] השירות הבולאי הוציא ב-1985 בול הנושא את דיוקנו, והחברה הישראלית למדליות ולמטבעות הוציאה מדליות עם דיוקנו.[35] בניו הקימו לזכרו מוסדות שונים, בהם את בית האבות ליאון רקנאטי בפתח תקווה, בית הספר למוסמכים במנהל עסקים באוניברסיטת תל אביב ובית הכנסת היכל יהודה בתל אביב לזכר קהילת סלוניקי.
אחיו המבוגר, אברהם רקנאטי, היה כתב של די וולט וג'ואיש כרוניקל, סגן ראש עיריית סלוניקי, עלה לישראל בשנת 1933 והיה חבר הכנסת הראשונה מטעם תנועת החרות.[36]
ליאון רקנאטי היה נשוי למתילדה ספורטה, נצר למגורשי ספרד, בת למשפחת סוחרים ולהם נולדו ארבעה ילדים: זכריה, דניאל, רפאל ויעקב.[37]
הדור השני - ארבעת בניו של ליאון רקנאטי הסב
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1949 רכשו בעלי דיסקונט את השליטה ב"חברה הישראלית למימון והשקעות", שעד אז עסקה בנדל"ן. מאותה עת השקיעה בחברות תעשייה. ב-1950 קיבלו בני רקנאטי את הזיכיון למפעל הצמיגים "ג'נרל" (לימים "שמשון"), ובאותה שנה השתתפו בייסוד חברת הביטוח "הפניקס" ביחד עם משפחת חכמי.[38] ב-1961 הקים בנק דיסקונט את חברת דיסקונט השקעות. חברת ההשקעות הנפיקה איגרות חוב ונכנסה לבורסה של לונדון, רכשה חצי מחברת ישקר, ייסדה את להבי ישקר, השקיעה בחברות אלביט, אלרון ואלסינט, ייסדה את חברת ברינקס המקומית, והייתה שותפה בייסוד בית החרושת ירלובה והחברה הישראלית למחקר ולפיתוח.[39] בשנים 1968–1985 היה מנהל החברה דן טולקובסקי.[40] הם הקימו את הבנק לפיתוח ומשכנתאות, בראשו עמד בנו גיטר עד שנת 1966 ואחר כך כיהן כיו"ר מועצת המנהלים שלו. [41] דיסקונט היה מ-10 הגופים השותפים בהקמת קונצרן כלל שבראשו עמד בנו גיטר.[42] ב-1969 הקימו דני ורפאל רקנאטי את חברת האחזקות אי די בי ששלטה על בנק דיסקונט והחברות בנות הקשורות אליו.[7] באוקטובר 1983 פרץ בישראל משבר מניות הבנקים. במשפט הבנקאים הורשעו כל ראשי הבנקים הגדולים בשל אחריותם לוויסות מניות הבנקים.[43] כתוצאה מכך אולצו כל ראשי הבנקים הגדולים, ובכללם רפאל רקנאטי, לפרוש מניהול הבנק ביולי 1986 (בנו ואחיינו ליאון רקנאטי פרשו גם הם מתוך מחאה וסולידריות), מבני משפחות רקנאטי וקרסו נמנע מלפדות מניותיהם בבנק, כפי שהוצע לכל בעלי המניות האחרים, והם נותרו עם 13% מהמניות, בעוד שיתרת המניות הוחזקה על ידי המדינה. ניהול אידיבי ובנותיה השקעות דיסקונט וכלל נותר בידי משפחת רקנאטי. [44][45]
ב-1991 רכשו המשפחות את השליטה בחברת האחזקות אי די בי מידי ממשלת ישראל תמורת 230 מיליון דולר.[46] בין השקעותיה הבולטות של אי די בי היו: סלקום, סאיטקס, גילת תקשורת, טלעד, שופרסל, דלק, נכסים ובניין, אלרון, תבל, טמבור ונייס (נכון ל-1998). [47] לאי די בי היה חלק בבעלות על ברק, כיתן, ECI Telecom, פולגת, מבטח שמיר, פולגת, נכסים ובניין, רב בריח, תפרון, כליל, כלל החזקות ביטוח וקרנות הון סיכון (נכון ל-1999) [48][15] אי די בי הייתה בעלת מניות גם בחברות אורמת, כלל ביטוח, אזורים, כלל אלקטרוניקה, אלביט, יפאורה ונייר חדרה (נכון ל-2001).[49]
ב-1996 ניתן פסק הדין על ידי בית המשפט העליון בערעור משפט הבנקאים לפיו מבוטלים ענשי המאסר ונותר רק הקנס הכספי. ב-1996 הגדילה אי די בי את השליטה על קונצרן כלל באמצעות רכישת מניות מידי בנק הפועלים.[50] השקעות דיסקונט הייתה בעלת השליטה יחד עם בנק הפועלים בקבוצת דלק עליה השתלט יצחק תשובה, בסיוע בנק הפועלים בהשתלטות עוינת ב-1998.[51][52][53]
ב-1952 הקימה משפחת רקנאטי את בנק DBTC בשווייץ (דיסקונט בנק אנד טראסט קומפני), ב-1998 ניהל הבנק נכסים בהיקף של 16 מיליארד פרנקים שווייצריים. בדירוג הבנקים הזרים בשווייץ DBTC היה חמישי בהיקף המאזן שלו ורביעי בהונו העצמי, באותה שנה פתח הבנק נציגות בישראל.[54] בשנת 2002 נמכר הבנק השווייצרי למשפחת דה פיצוטו שמיזגה אותו לתוך בנק UBP שבבעלותה.
מאמצע שנות החמישים הפעיל בנק דיסקונט שתי קרנות פילנתרופיות: האחת, "קרן המצוקות", שתרמה כספים בעקבות פנייתם של אנשים פרטיים והשנייה "קרן התרומות", שתרמה למוסדות.[55] החל מאמצע שנות השישים הפעילה המשפחה קרן פילנתרופיה פרטית, קרן יהל ע"ש יהודה ליאון רקנאטי שהקצתה אחוזים מדמי הניהול שקיבלו הבעלים מרווחי הבנק ושיעור תרומותיה היה גדול בהרבה משל הקרנות של הבנק. בהמשך בשנות ה-70 וה-80 תרם בנק דיסקונט לתרבות ולאמנות באמצעות מסגרת שהקים ליאון רקנאטי בשם "מפעלות דיסקונט".[56]
זכריה (הארי) רקנאטי (2011-1918) – הבן הבכור
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר מות אביו לאון בשנת 1945, בהיותו בן עשרים ושש, נכנס לתפקיד מנהל בנק דיסקונט. בראשית שנות החמישים עבר לז'נבה. הוא הקים רשת של בנקים באירופה, עשה גם עסקים בדרום אמריקה ורכש את בנק ראלי בלונדון אליה עבר להתגורר. ב-1970 הסתכסך עם אחיו, ניתק מגע עם המשפחה והתמקד בעסקי הבנקאות שלו. בשנת 2000 הקים את "קרן הארי ומרטין רקנאטי". (ששונתה לקרן הארי רקנאטי) תחתיה פועלים שני גופים — "מוזיאוני ראלי"[57] — גוף פרטי המופקד על המוזיאונים שהקים (באורוגוואי, צ'ילה, קיסריה וספרד) המוקדשים לאמנות לטינו-אמריקאית ואוסף האמנות של רקנאטי. והשני תאגיד ראלי, שמאגד נכסים שהיו לרקנאטי והשקעות פיננסיות שונות. הוא היה נשוי לפאולין גולדברג, ולהם הייתה בת, רנה, שנפטרה בשנת 2002 בגיל 43. נישא בשנית למרטין, רופאת נשים. הארי רקנאטי הוריש את כל כספו לקרן.[58][59][8]
דניאל רקנאטי (1984-1921)
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1954 התמנה ליו"ר מועצת המנהלים ומנכ"ל בנק דיסקונט.[60] בשנת 1969 ייסד את אי די בי, ב-1981 הוקמה אידיבי פיתוח. בבעלות החברה היו השליטה בחברות ההשקעות פי אי סי ויתרון, רוב מניות דיסקונט השקעות, שליש ממניות קנדה-ישראל, מניות קבוצת דיסקונט בכלל ישראל ומניות בחברת ההשקעות של הברון דה רוטשילד ישרופ.[61] הוא תרם להקמת בית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת תל –אביב. כיהן כיו"ר דירקטוריון בנק DBTC בשווייץ. באפריל 1981 פרש מהניהול הפעיל של דיסקונט לאחר שלקה בפרקינסון.[62] בתקופתו הבנק הפך לשני בגודלו במדינה ואחד ממאתיים הבנקים הגדולים בעולם.[24] ב-1946 דניאל רקנאטי נישא למטילדה, בתו של אנגל קרסו ולהם נולדו שני ילדים: ליאון רקנאטי ויודי יובל רקנאטי. [63][43][24] משפחת רקנאטי תרמה להקמתו של המוזיאון הלאומי למדע טכנולוגיה וחלל מדעטק, לזכרם של דניאל ומטילדה רקנאטי. [64][65]
רפאל רקנאטי (1999-1924)
[עריכת קוד מקור | עריכה][66] ב-1949 עבר להתגורר בניו יורק. ב-1956 הקים את נציגות בנק דיסקונט בניו יורק, שנהפך לבנק מסחרי ב-1961. [67] עד לשנת 1981 ניהל את עסקי דיסקונט בניו יורק ומשאחיו דניאל חלה ופרש מתפקידי כמנכ"ל ויו"ר בנק דיסקונט, תפש את מקומו כיו"ר מועצת המנהלים של הבנק.[62][24] בראשית שנות ה-50 נשלח לניו-יורק לארגן הובלת סחורות למדינה הצעירה. הוא הקים שורה של שותפיות שרכשו אניות הובלה שבהמשך אוחדו והפכו לחברת ספנות מהגדולות מסוגה. ב-1969 רכש חלק מחברת הספנות Overseas Shipholding Group, בשנות התשעים היו בעל השליטה העיקרי עם 19% מההון. [68] החברה נסחרה בבורסה האמריקאית. הקים וניהל את הסניף של בנק דיסקונט בניו יורק.[8] כיהן כיו"ר דירקטוריון בנק DBTC בשווייץ. [54] החל מ-1983 כיהן כיו"ר ומנהל עסקים ראשי של קבוצת אי די בי., אבל ב-1986, בעקבות דו"ח בייסקי, פרש מהבנק יחד עם בני המשפחה האחרים.[69] הוא תרם יחד עם אחיו להקמת קתדרה בטכניון ובית ספר לאחיות באוניברסיטת בן-גוריון.[70]
רפאל רקנאטי נישא לדינה הטנה, אמנית, אותה פגש בעת שהיה שליח ההגנה באלכסנדריה. להם נולדו שני בנים: אודי ומייקל.[71] ב-2003 תרמו 15 מיליון שקל להקמת מרכז גנטי במרכז רפואי רבין בבית החולים בילינסון.[72]
יעקב (ז'אק) רקנאטי (1997-1927)
[עריכת קוד מקור | עריכה]למד בגימנסיה העברית הרצליה, מהנדס אניות בהכשרתו בעל תואר שני מאוניברסיטת מישיגן, ארצות הברית. היה חבר בהגנה, שירת בפלמ"ח ובצה"ל. כיהן כמנכ"ל חברת אניות משא "אל-ים" וכסגן נשיא לשכת הספנות הישראלית. בשנת 1952 התחתן עם אלין בת אהרן רוזין, אותה פגש בעת לימודיו בארצות הברית, להם נולדו שלושה בנים: לי-און יהודה דוד ואריאל.[73][43][74]
שלושת האחים: דניאל, רפאל ויעקב (ז'ק) קבורים בבית הקברות טרומפלדור בחלקת קבר משפחתית. לשלושתם נולדו בנים בכורים וכל אחד מהאחים קרא לבנו בכורו על שם אבי המשפחה: בנו של דניאל - ליאון יהודה יליד 1948, בנו של רפאל -יהודה ליאון-אודי יליד 1949, ובנו של יעקב - ליאון יהודה-לני יליד 1953.
הדור השלישי
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1999, לאחר פטירתו של רפאל רקנאטי, שכיהן כיו"ר אי די בי, התמנו ליאון ואודי רקנאטי ליו"רים משותפים של הקבוצה, אז משפחת קרסו שלטה ב-21% מאי די בי, ומשפחת רקנאטי ב-30%.[75][76] אודי עמד בראש דיסקונט השקעות וליאון בראש קבוצת כלל. בשנת 2003 משפחת רקנאטי מכרה את חלקה בחברת אי די בי לנוחי דנקנר ומשפחות מנור ולבנת, תמורת 430 מיליון דולר, לפי שווי חברה של 840 מיליון דולר;[77] שנה קודם לכן שווי החברה היה 1.3 מיליארד דולר. כשהבעלות המשפחתית התחלקה בין בני רפאל רקנאטי (40%), בני דניאל רקנאטי (40%) ובני יעקב רקנאטי (20%).[78] ב-2002 מכרה המשפחה את בנק DBTC משווייץ.[79] בבעלות המשפחה הייתה חברת הספנות Overseas Shipholding Group (אנ'), שבשיאה הייתה השנייה מסוגה בעולם, אודי ובן דודו אריאל ישבו במועצת המנהלים שלה.[13] וב-2013 איבדה 99% מערכה ונכנסה לצ'פטר 11.[68] ב-1985 המשפחה תרמה תרומה ראשונית של 1.5 מיליון דולר להקמת מוזיאון מדע בטכניון בשכונת הדר, חיפה ע"ש דניאל ומטילדה רקנאטי.[80] ב-1998 המשפחה תרמה 3.5 מיליון דולר להקמת מכון מחקר למצבי לחץ במרכז רפואי רבין.[81]
ילדיו של דניאל רקנאטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד ב־1948 בתל אביב.[62] היה משנה למנכ"ל בנק דיסקונט.[82] החל מ-1986 כיהן כמנכ"ל משותף של אי די בי אחזקות לצד אודי רקנאטי.[83] היה יו"ר חברת שופרסל וחברת דלק בשנות ה-90 היה יו"ר חברת כלל ישראל, חברת כלל תעשיות וחברת אזורים. מונה בשנת 1999 ליו"ר משותף של אידיבי. היה יו"ר אידיבי אחזקות עד למכירתה לנוחי דנקנר בשנת 2003.[84] באותה שנה הקים את חברת "גלנרוק ישראל" חברת השקעות המתמקדת בטכנולוגיה ומדעי החיים, במסגרתה הוא מנהל היום (2018) את עסקיו.[85]
בשנת 1985 הקים לזכר הוריו דניאל ומטילדה את מדעטק המוזאון הלאומי למדע טכנולוגיה וחלל בבניין הטכניון ההיסטורי ומאז 1991 משמש יו"ר מדעטק. בשנת 2000 הקים את עמותת תפוח שמטרתה הכשרת ילדים ובוגרים מעיירות פיתוח לשימוש באינטרנט. נכון לשנת 2009 הוכשרו במסגרתה 480 אלף איש. הקים ביחד עם פרופ' יעקב קופ, אלי אלאלוף, מנכ"ל קרן רש"י, וסטנלי צ'ייס את פרס רקנאטי, הכולל שני פרסים: פרס המורה היזם ופרס העובד הסוציאלי היזם.[86] מכהן כסגן יו"ר האגודה למלחמה בסרטן,[87] ויו"ר פרויקט קולנוע שליד קרן רבינוביץ.[88] מרכז את פעילותו הפילנתרופית באמצעות קרן יהל.[89]'[90] הקים את מרכז מורשת סלוניקי ויוון בבית האבות על שם סבו ב-2011 ו-2012 נכלל ברשימת עשרת הנדבנים הגדולים ביותר של ישראל ביחס להונם.[91][92] ב-1999 הוענק לו תואר דוקטור לשם כבוד מטעם הטכניון וב-2002 מטעם אוניברסיטת תל אביב,[93] ב-2011 זכה באזרחות הכבוד של העיר חיפה.[94]
ליאון רקנאטי מתגורר בתל אביב. נשא בראשונה את מירה,[95] אמנית ופסלת,[96][97] אב לדפנה,[98] ולדניאל, הבעלים של חברת ההשקעות רודיום, שרכשה ב-2015 את השלד הבורסאי של אי די בי אחזקות ואב למאי מזוגתו לשעבר שולה.[99][100][84]
ילידת 1951. הקימה ביחד עם הפסיכיאטר ד"ר יוסי הדר את נט"ל (המרכז לסיוע נפשי וחברתי לנפגעי טראומה על רקע לאומי).[43] ב-2011 דורגה ברשימת הנדבנים הבולטים בישראל ביחס להונם.[91] זכתה בפרס רפפורט על הקמת נט"ל ופעילותה החברתית והפילנתרופית.[101] בשנת 2013 קיבלה תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת תל אביב.[93] מנהלת את עסקיה במסגרת חברת "גנדיר השקעות"[102] ואת פעילותה הפילנתרופית היא מנהלת במסגרת קרן גנדיר.[103] היא אלמנתו של ד"ר ישראל (רולי) יובל ואם לשלוש בנות. היא חיה בהרצליה ובתל אביב.
ילדיו של רפאל רקנאטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]אודי רקנאטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]יליד שנת 1949.[104] כיהן כמשנה למנכ"ל בנק דיסקונט ואחראי על פעילותו הבינלאומי של הבנק. לאחר פרסום מסקנות ועדת בייסקי ב-1986 עזב יחד עם אביו את הנהלת הבנק ועבר להנהלת אי די בי. [105] בשנת 1997 מונה ליו"ר חברת השקעות דיסקונט ומ-1999, יו"ר-משותף של אי.די.בי. מאז 2003, הוא מרכז את עסקיו באמצעות חברת "נפתלי השקעות". בשנים 1999–2002 שימש יו"ר הבנק DBTC.
אודי רקנאטי מרכז את פעילותו הפילנתרופית באמצעות הקרן המשפחתית הנושאת את שם הוריו Dina & Raphael Recanati Family Foundation. מכהן כיו"ר הדירקטוריון של המרכז הבינתחומי הרצליה[106] ותרם 20 מיליון דולר להקמה ופיתוח של בית הספר הבינלאומי על שם רפאל רקנאטי.[107] שימש יו"ר תנועת מכבי העולמית בשנים 2000–2002 ופעיל בהנהגתה. מתגורר בכפר שמריהו ולו שני ילדים.[49][96] שי הוא סגן יו"ר מועדון מכבי תל אביב בכדורסל.
מיכאל (מייקל) רקנאטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בשנת 1957. חי מרבית חייו בניו-יורק. כיהן כסגן נשיא חברת הספנות OSG בשנים 1987–1995. כיהן כיו"ר פעיל של בית הספר הבינלאומי ע"ש רפאל רקנאטי. נפטר ממחלת הסרטן בגיל 58.
ילדיו של יעקב (ז'ק) רקנאטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]לני רקנאטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]יליד 1953. כיהן כיו"ר דלק בשנים 1997–1999 ואילנות בטוחה מ-1985 -2003, הבעלים של קבוצת בני הרצליה בכדורסל ביחד עם בנו טל, שבעבר שיחק בקבוצה. [108] מנהל את עסקיו באמצעות חברת סולם אחזקות פיננסיות. הקים את יקבי רקנאטי.[109] היה נשוי 25 שנה ללורי רקנאטי, אמנית מוזאיקה ולהם שני בנים ובת. [110] נישא בשנית לשחקנית שירה פרבר. [111] מתגורר בתל אביב.
דויד רקנאטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]יליד 1956. מנהל את עסקיו בתחומי הספנות והנדל"ן ומקדיש את פעילותו הפילנתרופית לתחום החינוך. חי בלונדון ובתל אביב ולו בן ובת.
אריאל רקנאטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]יליד 1963. הקים את חברת Waterlogic לטיהור מים[112][113] ומכרה בשנת 2014.[114] מנהל את השקעותיו באמצעות Maritime Overseas Corp. הוא מנהל את הפילנתרופיה המשפחתית באמצעות Recanati Foundation – New York. חי בניו יורק, נשוי לטל ואב לשתי בנות.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ יואב יצחק, "משפחת רקנאטי – העשירה ביותר בבורסה; ערך מניותיה באי.די.בי – 106 מיליון דולר", מעריב, יום שלישי, 24 בינואר 1989, עמוד השער
- ^ "המקום הראשון ברשימת 50 המשפחות העשירות בבורסה", מעריב, יום שלישי, 24 בינואר 1989, עמ' SD6
- ^ ידיעות אחרונות, האימפריה של משפחת רקנאטי, באתר ynet, 21 באפריל 2005
- ^ "100 עשירי ישראל 2017", באתר פורבס ישראל.
- ^
איתן אבריאל, 500 עשירי ישראל: עוד צעד לנקודת הרתיחה - TheMarker, באתר TheMarker, 5 ביוני 2018
- ^ ב-1961 היו נכסיו 425 מיליון לירות, יותר מנכסיו של בנק הפועלים וכמעט שישים אחוז מנכסיו של בנק לאומי. בשנת 1980 נכסיו היו כ-65% מהתל"ג של ישראל. שלמה פרנקל ושמשון ביכלר, המיוחסים: אצולת-ההון של ישראל, הוצאת כדים, תל אביב, 1984, עמ' 30.
- ^ 1 2 דוד ליפקין, "הדיסקונטאים: עסקים הם סוד ההצלחה", מעריב, יום שישי, 27 ביוני 1986, עמ' 17.
- ^ 1 2 3 4 אורלי אזולאי-כץ, "הרקנאטים", ידיעות אחרונות, יום שישי, 23 במאי 1986, עמ' 5.
- ^ איתן אבריאל, מכירת החיסול של משפחת רקנאטי, באתר TheMarker, 20 באפריל 2002
- ^ ידיעות אחרונות, האימפריה של משפחת רקנאטי, באתר ynet, 21 באפריל 2005
- ^ המיוחסים, עמ' 12, 17, 30, 66-65.
- ^ 1 2 גלית חמי, "משפחת קרסו: הדור הצעיר הכריז מרד", ידיעות אחרונות, יום שלישי, 29 ביוני 1999, עמ' 2.
- ^ 1 2 עופר פטרסבורג, "משפחת רקנאטי במגעים למכירת חברת הספנות הבינ"ל שבשליטתה", ידיעות אחרונות, 18 באפריל 2002, עמ' 1.
- ^ הדר חורש, "הרקנאטים מנסים לבלום השתלטות עוינת על עסקי הספנות שלהם", ידיעות אחרונות, יום רביעי, 11 בנובמבר 1998, עמ' 1.
- ^ 1 2 גלית חמי, "השותפה השקטה של רקנאטי כבר לא כל כך שקטה", ידיעות אחרונות, יום שלישי, 29 ביוני 1999, עמ' 3.
- ^ נתן ליפסון, הזרקור על לני, אריאל ודוד רקנאטי, באתר TheMarker, 11 ביוני 2001
- ^ גלית חמי, "משפחת רקנאטי צפויה להחליט על מחיקת מניות קונצרן כלל מהבורסה", ידיעות אחרונות, 18 בנובמבר 1999, עמ' 1.
- ^ גלית חמי, "השותף החדש של משפחת רקנאטי", ידיעות אחרונות, יום חמישי, 10 בספטמבר 1998, עמ' 11.
- ^ העיר רקנאטי, באתר בית התפוצות.
- ^ יהודי רקנאטי, באתר העיר רקנאטי, מתוך Italia Judaica (איט').
- ^ 1 2 שלמה יצחקי, "ליאון ריקנאטי (לעלייתו של נשיא הקהלה הסאלוניקית ארצה ישראל)", דאר היום, 7 באפריל 1935.
- ^ ד"ר נתן שלם, "ליאון רקנאטי ז"ל", הארץ, 21 באוקטובר 1945.
- ^ המיוחסים, עמ' 13.
- ^ 1 2 3 4 5 אלי תבור, "ההגדה לבית רקנאטי", ידיעות אחרונות, יום שישי, 14 בספטמבר 1984, עמ' 11.
- ^ המיוחסים, עמ' 16–17, 22.
- ^ המיוחסים, עמ' 27.
- ^ המיוחסים, עמ' 28.
- ^ המיוחסים, עמ' 25.
- ^ ריקי גליה, מפילנתרופיה לאחריות חברתית של עסקים: המקרה של בנק דיסקונט, רסלינג, 2015, עמ' 65.
- ^ י. טריווש, "קהלת סלוניקי ובניה: לזיכרון ליאון ריקאנטי ז"ל ליום השבעה", הבקר, 21 באוקטובר 1945.
- ^ א. אלישר, "נוח לבריות", הד-המזרח: ביטאון ליהדות הספרדית, יום שישי, 19 באוקטובר 1945.
- ^ מנשה מני, "קוים לדמותו של ל. ריקנאטי ז"ל במלאת שלושים", הארץ, 19 בנובמבר 1945.
- ^ אלכסנדר גולדשטיין, "ליאון ריקנאטי ז"ל (שנה למותו)", הארץ, 30 בספטמבר 1946.
- ^ ריקי גליה, עמ' 41-36.
- ^ עדה כהן, "ארבעת הבנים באגדה לבית רקנאטי: עוצמה כספית וחברתית", מעריב, יום שני, 23 ביוני 1986, עמ' 3.
- ^ המיוחסים, עמ' 13-12.
- ^ דוד רפ, "כשהארי פגש את ראלי", באתר הארץ, 21 ביוני 2005.
- ^ המיוחסים, עמ' 31, 211.
- ^ המיוחסים, עמ' 35.
- ^ המיוחסים, עמ' 36.
- ^ המיוחסים, עמ' 41.
- ^ המיוחסים, עמ' 43-42.
- ^ 1 2 3 4 ענת מידן, "קשה להיות רקנאטי בארץ הזאת", ידיעות אחרונות, יום שישי, 13 בנובמבר 1998, עמ' 44.
- ^ הדר חורש, "בקרוב תושלם רכישת אי.די.בי. על ידי רקנאטי", ידיעות אחרונות, יום רביעי, 20 בנובמבר 1991. עמ' 3.
- ^ הדר חורש, "ריקנאטי הפסיד את השליטה בדיסקונט", ידיעות אחרונות, יום חמישי, 17 בפברואר 1994, עמ' 6.
- ^ "משפחת רקנאטי רכשה את אי-די-בי", ידיעות אחרונות, יום שישי, 30 באוגוסט 1991, עמ' 1.
- ^ הדר חורש, "משפחת רקנאטי פותחת במהלך לריכוז כל השקעותיה תחת חברת אחזקות אחת", ידיעות אחרונות, יום שלישי, 6 בספטמבר 1998, עמ' 2.
- ^ גלית חמי, "המיזוג הגדול בתולדות הבורסה של ת"א: אי.די.בי.-פיתוח רוכשת מלוא הבעלות בכלל", ידיעות אחרונות, יום שישי, 19 בנובמבר 1999, עמ' 3.
- ^ 1 2 3 גלית חמי, "כמה באמת מחזיק אודי רקנאטי באי.די.בי אחזקות", ידיעות אחרונות, יום חמישי, 29 במרץ 2001, עמ' 3.
- ^ הדר חורש, "משפחת רקנאטי התנגדה להכניס עוד שותף לכלל", ידיעות אחרונות, יום שישי, 6 בדצמבר 1996, עמ' 4.
- ^ "דלק: האנשים שעשו את העסקה שלא נגמרת", ידיעות אחרונות, יום חמישי, 2 ביולי 1998, עמ' 2.
- ^ גלית חמי, "זהירות דיבידנדים", ידיעות אחרונות, יום שישי, 18 באוקטובר 2002, עמ' 2.
- ^ עמיר קורץ, "תשובה עלה לאט למשרד שממנו ביצענו את הקנייה", כלכליסט, יום רביעי, 18 באפריל 2018, עמ' א6.
- ^ 1 2 אודי נחשון, "הבנק הפרטי של משפחת רקנאטי", ידיעות אחרונות, יום שלישי, 25 במאי 1999, עמ' 12.
- ^ ריקי גליה, עמ' 66.
- ^ ריקי גליה, עמ' 68-67.
- ^ אתר מוזיאוני ראלי
- ^
- ^ דיאנה בחור ניר, הארי רקנאטי נפטר בגיל 92, באתר כלכליסט, 23 בדצמבר 2011
- ^ המיוחסים, עמ' 29.
- ^ המיוחסים, עמ' 46-45.
- ^ 1 2 3 המיוחסים, עמ' 46.
- ^ המיוחסים, עמ' 247.
- ^ דניאל ומטילדה רקנאטי, באתר מוזיאון מדעטק.
- ^ אתר המוקדש לדניאל ומטילדה רקנאטי.
- ^ רפאל רקנאטי, באתר חדשות מחלקה ראשונה.
- ^ עודד שורר, "רקנאטי: לחיות טוב, לחיות בצל", מעריב, יום שישי, 27 ביוני 1986, עמ' 17.
- ^ 1 2 שירי חביב ולדהורן, הצי של משפחת רקנאטי טבע: מניות OSG איבדו 99% משוויין, באתר גלובס, 1 בינואר 2013
- ^ "כה אמר בייסקי", מעריב, יום שלישי, 27 בספטמבר 1988, עמד SC7.
- ^ אודי נחשון, "משפחת רקנאטי: מעמודי התווך של המשק", ידיעות אחרונות, יום ראשון, 30 במאי 1999, עמ' 3.
- ^ רעות ברנע, האמנית דינה רקאנטי בת 90: "רק בשנה האחרונה עשיתי 70-80 עבודות", באתר כלכליסט, 10 ביולי 2018
- ^ "רקנאטי תרמה להקמת מרכז גנטי", ידיעות אחרונות, יום חמישי, 24 ביולי 2003, עמ' 4.
- ^ דוד תדהר, יעקב רקנאטי, אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך 10, עמ' 3644.
- ^ יעקב רקנאטי, באתר מדעטק.
- ^ נווית זומר וגלית חמי, "למשפחת קרסו יש אמון מלא בניהול של משפחת רקנאטי בקבוצת אי די בי", ידיעות אחרונות, יום שני, 31 במאי 1999, עמ' 2.
- ^ לפי כתבה אחרת מצוין שמשפחת רקנאטי החזיקה 20.3% מהמניות ואילו משפחת קרסו החזיקה ב—15.1% מהמניות:.[49]
- ^ נווית זומר ושלומי כץ, "עסקת אי.די.בי לקראת סגירה: משפחת רקנאטי ויתרה לדנקנר על ביטחונות בהלוואה שיקבל", ידיעות אחרונות, יום שני, 12 במאי 2003, עמ' 11.
- ^ נווית זומר, "משפחת רקנאטי נשארה עם המניות", ידיעות אחרונות, יום שני, 18 בפברואר 2002, עמ' 2.
- ^ שלומי כץ, "מסע מימוש אחזקות משפחת רקנאטי נמשך: מכרו מניות OSG בכ-4.6 מיליון ד'", ידיעות אחרונות, יום שני, 17 בפברואר 2003, עמ' 13.
- ^ יואב יצחק, "משפחת רקנאטי תרמה 3 מיליון ש"ח להקמת מוזיאון בטכניון בחיפה", מעריב, ים חמישי, 25 במאי 1989, עמ' 7.
- ^ שרית רוזנבלום, "מכון מחקר חדש במרכז רפואי רבין", ידיעות אחרונות, יום רביעי, 22 באפריל 1998, עמ' 17.
- ^ "דני רקנאטי איננו", מעריב, יום שני, 10 בספטמבר 1984, עמ' 5.
- ^ 'מונתה הנהלה מרכזית חדשה ל"דיסקונט"', מעריב, יום רביעי, 1 באוקטובר 1986, עמ' 15.
- ^ 1 2 גולן חזני, "אידיבי אחזקות חוזרת לידי משפחת רקנאטי אחרי 12 שנה", כלכליסט, יום רביעי, 3 ביוני 2015, עמ' 4.
- ^ "אודות", באתר קרן גלנרוק.
- ^ אתר פרס רקנאטי-קופ-רש"י.
- ^ חבר הנאמנים, אתר האגודה למלחמה בסרטן בישראל.
- ^ צוות פרויקט קולנוע, אודות, באתר פרויקט קולנוע.
- ^ קרן יהל ע"ש יהודה ליאון רקנאטי, בפורטל שיתופים: אסטרטגיות להשפעה חברתית.
- ^ אודות קרן יהל, באתר קרן גלנרוק.
- ^ 1 2 אורן מג'ר, עשרת הפילנתרופים המובילים בישראל: במקום הראשון - אבי נאור, באתר TheMarker, 5 ביוני 2011
- ^ רונית הראל, מיהם התורמים הגדולים בישראל, באתר TheMarker, 11 ביוני 2012
- ^ 1 2 הדס מגן, הסיפור על רקנאטי, 25 מ' ד' והקרב על שם פקולטה באונ' ת"א, באתר גלובס, 30 באוגוסט 2014
- ^ "אזרחות הכבוד של העיר הוענקה לליאון רקנאטי", באתר חדשות חיפה, 1 נובמבר 2011.
- ^ "רבים בנישואי בנו של ריקאנטי", ידיעות אחרונות, יום רביעי, 26 במרץ 1969, עמ' 35
- ^ 1 2 ידיעות אחרונות, ילדי רקנאטי, באתר ynet, 22 באפריל 2005
- ^ דיאנה בחור-ניר, "אגודת הידידות מחזור 2011: המלאכיות של צר לי", כלכליסט, יום חמישי, 17 בפברואר 2011, עמ' 18
- ^ גלי וולוצקי וענת רואה, "המלחמה של רוקה", כלכליסט, יום רביעי, 13 באוקטובר 2010, עמ' 38.
- ^ "דניאל רקנאטי", ידיעות אחרונות, יום שני, 22 באוגוסט 2005, עמ' 4.
- ^ סופי שולמן, "חקר ביצועים גיליון הערכה שבועי", כלכליסט, יום חמישי, 4 ביוני 2015, עמ' 4
- ^ זוכות פרס קרן רפפורט: שלוש נשים שהצליחו לשנות את העולם, באתר Xnet, 21 במרץ 2017
- ^ גנדיר השקעות.
- ^ קרן גנדיר.
- ^ המיוחסים, עמ' 47.
- ^ מיכל הולצמן, "אודי רקנאטי פורש מעסקי אי.די.בי", מעריב, יום שישי, 22 ביוני 1990, עמ' SA5.
- ^ חברי הדירקטוריון, באתר המרכז הבינתחומי הרצליה.
- ^ עינב בן יהודה, משפחת רקנאטי תתרום 20 מיליון דולר למרכז הבינתחומי הרצליה, באתר TheMarker, 20 בספטמבר 2000
- ^ אופירה אסייג ואייל ברקוביץ', רקנאטי: כלכלית לא שווה להיות הבעלים של מכבי, באתר ONE, 18 ביוני 2018
- ^ "חולץ שתיקה", ידיעות אחרונות, יום שישי, 24 באוגוסט 2001, עמ' 5
- ^ מאיה נסטלבאום, "אוספת את השברים", בכתב העת BIGTIME, נובמבר 2010, עמ' 46-42
- ^ מלי זיידמן, "אין לתאר את החרמנות של לני ושלי כשאנו בוחנים יינות ואוכל", באתר גלובס, 6 בינואר 2015
- ^ Waterlogic, באתר Market Insider.
- ^ מתיו גודמן, "מלכי קירור המים יוצאים עם 50 מיליון ליש"ט נטו", סאנדיי טיימס, 3 ביולי 2011.
- ^ "ווטרלוג'יק נמכרת במחיר של 122.6 ליש"ט", באתר Insider Media Limited, 13 בנובמבר 2014
