פורטל:פילוסופיה/הידעת?/קטעי הידעת

לקט קטעי "הידעת?"

1	אפלטון שמו האמיתי של אפלטון, על-פי המסורת המקובלת, היה אריסטוקלס, ובשנות לימודיו בגימנסיון קיבל את כינויו "פלטון" (שמשמעותו "רחב") – אולי בשל מבנה גופו או סגנון ההיאבקות שלו. לשפה העברית הגיע הכינוי בצורתו הערבית, ולכן הוא נקרא "אפלטון" (נוספה א' פרוסתטית).	עריכה | תבנית | שיחה
2	איור המדגים ניתוח קלאסי של בעיה קינמטית של זריקה בזווית פילוסופים אחדים, כדוגמת ג'ורג' ברקלי ודייוויד יום, התנגדו למכניקה של ניוטון וטענו שהכוח שהנהיג ניוטון הוא לא יותר מאשר פיקציה מתמטית. הם טענו שלא ניתן למדוד כוחות, בוודאי שלא באופן ישיר.	עריכה | תבנית | שיחה
3	סלבוי ז'יז'ק הפילוסוף סלבוי ז'יז'ק היה מועמד לנשיאות סלובניה בשנת 1990, אך נכשל בבחירות.	עריכה | תבנית | שיחה
4	ישעיהו ליבוביץ ישעיהו ליבוביץ, שהיה מדען, פילוסוף ואיש אשכולות ישראלי בולט ופורה מאוד, לא העמיד משנה פילוסופית סדורה וכוללת. יתרה מזו, הוא סבר, שאין בנמצא השקפת עולם שלמה ואחידה. הוא טען, שהשקפה כוללת על המציאות יכולה להיות אך ורק לאלוהים. לאדם, הוא טען, יכולה להיות רק השקפה על דברים מסוימים בעולם. כשנשאל על סתירות פנימיות בהגותו אמר שאמנם יש בכתביו אמרות ורעיונות, שאינם מתיישבים אלה עם אלה, אבל כך גם במדע: בתורת הקוונטים (שסותרת את תורת היחסות), בקיברנטיקה ועוד.	עריכה | תבנית | שיחה
5	רנה דקארט בשנת 1649 הפילוסוף והמתמטיקאי הצרפתי רנה דקארט קיבל את הזמנתה של המלכה כריסטינה ונסע לשוודיה. עקב הקור העז ששרר שם ודרישתה של המלכה ללמוד בשעות בוקר מאוד מוקדמות, דקארט נפטר בסטוקהולם מדלקת ריאות כשנה לאחר הגעתו, בגיל 54 בלבד.	עריכה | תבנית | שיחה
6	ג'ירולמו קרדאנו ג'ירולמו קרדאנו היה מתמטיקאי, פילוסוף, רופא, אסטרולוג וממציא בן המאה ה-16, ששמו יצא לפניו ברחבי אירופה. לקרדאנו הייתה חולשה מיוחדת להימורים והוא הקדיש לכך כמה שנים מחייו. קרדאנו כתב למעלה מ-100 ספרים, והקדיש אחד ליסודות תורת ההסתברות שהיה ממפתחיה. בפרקים הראשונים של הספר, שאינו עוסק במתמטיקה טהורה בלבד, מספק קרדאנו עצות למהמרים במשחקי קובייה ובמשחקי קלפים. מקום מיוחד הקדיש קרדאנו לתיאור מפורט של שיטות רמאות במשחקי מזל.	עריכה | תבנית | שיחה
7	וילהלם וונדט אף כי נהוג לקבוע כי תחילתה של הפסיכולוגיה כמדע מיוחסת על ידי רבים לווילהלם וונדט הגרמני מאוניברסיטת לייפציג בשנת 1879, היא כבר התחילה ביוון העתיקה בבית מדרשם של סוקרטס, אפלטון, היפוקרטס ואריסטו. היפוקרטס ואפלטון קבעו כי יש לאדם שלוש נפשות: טבעית, חיונית ושכלית. אפלטון קבע כי אצל חולי הנפש ישנו קונפליקט בין החלקים השונים, במיוחד השכלי לעומת היצרי, וקבע שהטיפול צריך להיות לא באמצעות השמעת מוזיקה כפי שהיה מקובל אז, אלא באמצעות לימוד פילוסופיה. אריסטו תלמידו הגדול, מייסד דרך האמצע, היה כנראה הראשון בהיסטוריה שייחד ספר שלם לתורת הנפש ("על הנפש").	עריכה | תבנית | שיחה
8	שלמה אבן גבירול החיבור הפילוסופי "Fons Vitæ" ("מעיין החיים" או "מקור החיים") מאת "אביסברון" (Avicebron) או "אבנסברול" (Avencebrol) היה מאז המאה ה-12 מנדבכי תורת הסכולסטיקה הנוצרית – שיטת חקר תאולוגית מימי הביניים. ב-1846 נתקל הבלשן שלמה מונק בספרייה הלאומית של צרפת בכתב יד כתוב עברית מאת שם טוב בן יוסף אבן פלקירה. כתב יד זה הכיל ציטוטים שתורגמו מאותו מקור בערבית ממנו תורגם גם "Fons Vitæ" ללטינית. גילויו של מונק עורר סנסציה כיוון שהוכיח כי החיבור ממנו תורגם "Fons Vitæ" הוא היצירה "מקור חיים", והמחבר שלה, שכונה "אביסברון" או "אבנסברול", הוא למעשה הפילוסוף והמשורר היהודי שלמה אבן גבירול.	עריכה | תבנית | שיחה
9	הספרייה הריקה של מיכה אולמן, מוארת בלילה כיכר בבל בעיר ברלין, בשמה דאז כיכר האופרה, נודעה בשל אירוע שריפת הספרים שהתרחש במקום ב-10 במאי 1933, אז נשרפו כ-20 אלף ספרים, כולל עבודות של תומאס מאן, היינריך היינה, קרל מרקס ועוד סופרים רבים. טקס שריפת הספרים התרחש בעקבות יוזמה שר התעמולה הגרמני, יוזף גבלס. במהלך הלילה סטודנטים ופרופסורים, בליווי מוזיקלי של מקהלות אס אס ו-אס אה, שרפו למעלה מ-20 אלף ספרים של כ-200 סופרים, אנשי מדע, פילוסופים, אנשי אמנות ועיתונאים, כשני שלישים מהם יהודים, אותם בזזו מספריות סמוכות ואוספים פרטיים רבים.	עריכה | תבנית | שיחה
10	מרקוס טוליוס קיקרו מרקוס טוליוס קיקרו (3 בינואר 106 לפנה"ס - 7 בדצמבר 43 לפנה"ס) היה נואם, מדינאי, סופר ופילוסוף ברומא העתיקה, כתביו של קיקרו, הכוללים את אוסף נאומיו, כתביו, אמרותיו והגותו הפילוסופית הם אוצר בלום להיסטוריונים החוקרים את התקופה הסוערת של רומא בה הוא חי. יתרון גדול נודע לכתביו, כיוון שרבים מהם נשתמרו, דבר יוצא דופן בהתחשב בתקופה. הוא ניחן בחדות לשון, תחכום וחריפות. עובדת היותו "אבי הרטוריקה" באה לביטוי בכתביו השונים. את דעתו על מקומה של האמת במחקר ההיסטורי הוא הבהיר במכתב שמוען לחברו ההיסטוריון לוסיוס לוקאיוס, בו הוא מבקש ממנו לכתוב מונוגרמה על תקופת שירותו כקונסול ומורה לו לפאר ולשבח אותו יותר ממה שראוי, באומרו כי: "הנייר אינו יכול להסמיק".	עריכה | תבנית | שיחה
11	בשנת 2018 פרסם הפילוסוף האמריקאי אלכסנדר רוזנברג ספר בשם "כיצד המחקר ההיסטורי טועה - הנוירולוגיה של ההתמכרות שלנו לסיפורים" ( How History Gets Things Wrong ,The Neuroscience of Our Addiction to Stories ) הספר, שעורר תגובת נגד בקרב היסטוריונים, מעלה טענה ישנה לפיה לימוד היסטוריה לא יתרום להבנת אירועים היסטוריים ולא יוכל להביא תועלת עתידית, רוזנברג כי הנרטיב ההיסטורי - הסיפור שבבסיסו של כל מחקר היסטורי הוא בבסיסו שגוי. תפיסת עולם שמסדרת את העובדות בפורמט של נרטיב על מנת לנסות להבין את אירועי העבר מביאה את קוראי המחקר ההיסטורי לשגיאה חמורה יותר לפיה ניתן להבין וליישם את הלקחים בהווה או בעתיד. על פי רוזנברג, האבולוציה האנושית הביאה לפיתוח יכולת קוגניטיבית המאפשרת לאדם קריאה ולימוד של התנהגות אנושית וממנה התפתחה היכולת להקיש האם מי שבא איתנו במגע הוא ידיד אויב או בן ברית. יכולת שהביאה את אבותינו הקדמונים לראש פירמידת המזון וההשרדות האפריקאית. על פי רוזנברג יכולת זו שנמצאת צרובה בנפש האדם מביאה אותו למבוי סתום בניסיון להבין או לחזות מהלכים או תהליכים הוא מגיע למסקנה כי המחקר יוכל לפרש נכון ולהבין לעומק את ההיסטוריה רק כאשר נמנע מהנטייה לראות את התהליך כסיפור, הדרך לכך היא לנטוש את דרכי המחקר ההיסטורי המסורתי ולבחון את העבר והעתיד בכלים שמספקים מדעי המוח הקוגניטיביים העוסקים בחקר הבסיס העצבי להכרה האנושית ולתהליכי עיבוד וייצוג ידע.	עריכה | תבנית | שיחה
12	במשך שנים רבות לא הוכר האפס כמספר בפני עצמו ויוצג כ"מקום ריק" בכתיבת מספרים. זאת, בין היתר, עקב הקושי הפילוסופי שעוררה המחשבה כי ניתן "לייצג שום דבר". ליחס מסתייג זכו גם המספרים השליליים והאי רציונליים, ובפרט ידועה האגדה על פיה השליכו תלמידיו של פיתגורס את תלמידו היפאסוס לנהר בשל גילויו שהמספר $\ {\sqrt {2}}$ הוא אי-רציונלי. כשניסה ג'ירולמו קרדאנו לפתור את המשוואה $\ x^{3}=15x+4$, הגיע לביטוי שכלל את המספר ${\sqrt {-121}}$. בספרו "האמנות הגדולה" (Ars magna) פרסם קרדאנו פתרון הכולל התייחסות ראשונה לרעיון כי ייתכן מספר שהוא שורש ריבועי של מספר שלילי, אך קרדאנו לא הבין את גודל תגליתו וראה במספרים אלו "מספרים חסרי תועלת".	עריכה | תבנית | שיחה
13	הקוף מקליד באקראי משפט הקוף המקליד גורס כי ברצף ארוך מספיק של אותיות אקראיות, יופיע בסופו של דבר, כמעט בוודאות, כל טקסט אפשרי. באופן ציורי ניתן לתאר את המשפט בעזרת קוף שמקליד תווים במכונת כתיבה באופן אקראי, ואחרי זמן רב מאוד מתקבל רצף האותיות של אחת מיצירות שייקספיר. המשפט זכה לאזכורים רבים בתרבות, החל מבדיחות ברומן "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" ובסדרת הטלוויזיה "משפחת סימפסון", ועד לגרסאות למשפט בספרים "הסיפור שאינו נגמר" ו"השען העיוור".	עריכה | תבנית | שיחה
14	השורש הריבועי של 2, שהוכח בדרך השלילה שהוא אי רציונלי, הוא אורכו של היתר במשולש ישר-זווית שאורך ניצביו הוא 1. אף על פי שהוא נראה טריוויאלי, כלל השלישי מן הנמנע, שקובע כי כל טענה בהכרח נכונה או לא נכונה, נדחה על ידי קבוצות בפילוסופיה של המתמטיקה כגון האינטואיציוניזם כשמדובר בקבוצות אינסופיות. גישה זו גורמת לביטול האפשרות להוכחה בדרך השלילה, טכניקה בה הוכחו לראשונה כמה מהמשפטים המתמטיים החשובים ביותר, כמו אי הרציונליות של השורש הריבועי של 2 וקיומם של אינסוף מספרים ראשוניים.	עריכה | תבנית | שיחה
15	העיסוק בשאלה 'מהי אמת' העסיק את הפילוסופיה במשך אלפי שנים, וסביבו מבוסס ענף הלוגיקה. במאה ה-20 נוסתה גישה חדשה לשאלה העתיקה הזאת, בניסיון לזהות משפט נכון כמשפט בר הוכחה. הרעיון, הקרוי 'הפרוגרמה של הילברט', היה לנסח בצורה פשוטה את האקסיומות הבסיסיות ואת הדרכים להגיע ממשפט נכון אחד לאחר. הפרוגרמה הזאת נחלה מפלה ניצחת בזכות עבודותיו של הלוגיקאי קורט גדל. גדל הצליח להראות שישנם משפטים נכונים שלא ניתן להוכיח אותם. ההוכחה של גדל, הנקראת משפטי האי שלמות של גדל מבוססת על וריאציה של פרדוקס השקרן. גדל הצליח ליצור את המשפט המתייחס לעצמו "המשפט הזה אינו בר הוכחה", וליצור פרדוקס.	עריכה | תבנית | שיחה
16	המחשה לבעיית מונטי הול פרדוקס מונטי הול: כדי לזכות במכונית, עליך לנחש מאחורי איזו דלת, מבין שלוש דלתות, היא הוחבאה. אתה מנחש, אך במקום לפתוח בפניך את הדלת בה בחרת, פותחים בפניך את אחת האחרות. מתברר, שמאחורי הדלת שפתחו, המכונית לא מוחבאת. כעת עליך להחליט אם לדבוק בניחוש הקודם שלך, או לנחש שהמכונית מוחבאת מאחורי הדלת האחרת, מבין השתיים בהן לא בחרת – מאחורי זו מהן, שנשארה סגורה. מה עליך לעשות? אם אינך מחליף את הדלת בה בחרת, האם למעשה סיכויי הזכייה שלך נותרים כשהיו – שליש? ואם כך, האם סיכוייך לזכות במקרה שכן תחליף את בחירתך, הם אחת פחות שליש, דהיינו שני שלישים? ואולי, בין אם תחליף את הדלת בה בחרת ובין אם לא, למעשה אתה בוחר מחדש בין שתי דלתות, וסיכויי הצלחתך הם חצי?	עריכה | תבנית | שיחה
17	רוב הפילוסופים והחוקרים מסכימים באופן כללי כי בני אדם הם יצורים בעלי תודעה, ואילו צורות חיים פשוטות כמו חיידקים אינן מודעות. הוויכוח ניטש על בעלי החיים המפותחים יחסית, כגון דולפינים וקופים. המצדדים מחזיקים בהיפותזה כי התודעה התפתחה יחד עם צורות החיים, כלומר יש לה ערך אבולוציוני כלשהו. לפיכך, היו שחיפשו את התועלת שעולה מהתודעה. ברנרד באארס, לדוגמה, אומר כי התודעה היא דבר מועיל מאוד מבחינה אבולוציונית, ומציע פונקציות שונות: החלטה לגבי אלטרנטיבות עתידיות, פתרון בעיות בצורה לא אמפירית, קבלת החלטות, שליטה על פעולות, גילוי טעויות, תכנון, למידה, התאמה לסביבה, יצירת קונטקסט וגישה למידע. אנטוניו דאמאסיו רואה את התודעה כאחד מכלי ההישרדות של האורגניזם, שכן היא מאפשרת תגובות מתוכננות ולא אינסטינקטואליות. הוא גם מצביע על כך שתודעה עצמית מובילה לדאגה לעצמך, שמגדיל את הרצון לשרוד. פסיכולוגים רבים, כמו ביהביוריסטים רדיקליים, ופילוסופים רבים, חושבים כי אפשר להסביר את ההתנהגות באופן לא תודעתי, בדומה לבינה מלאכותית, וגישות אלה מתארות את התודעה כדבר שאינו קשור לפונקציה וליעילות.	עריכה | תבנית | שיחה
18	יש שם מישהו?! בשנת 1869, כמאה שנים לפני מהומות סטונוול, הציע קרל היינריך אולריכס, הוגה דעות ולוחם זכויות אדם גרמני, את רעיון החשיפה העצמית כאמצעי לאמנציפציה. בטוענו כי חוסר הנראות הוא אחד המכשולים הגדולים של הומואים ולסביות בשינוי דעת הקהל, דחק היינריך אולריכס בלהט"בים לחשוף בפומבי את נטייתם המינית. איוואן בלוך (Iwan Bloch), רופא יהודי-גרמני נודע קרא בשנת 1906 להומוסקסואלים מבוגרים לחשוף את נטיותיהם המיניות בפני משפחותיהם ומכריהם. את קריאתו פרסם בספר "חיי המין של תקופתנו והקשר לחברה המודרנית". כמה שנים לאחר מכן חזר מגנוס הירשפלד לעסוק שוב בנושא ההומוסקסואליות, בספרו משנת 1914 "הומוסקסואליות בנשים וגברים". בספרו דן הירשפלד בפוטנציאל החוקי והחברתי שיהיה ליציאה מהארון של אלפי גברים ונשים אשר יחשפו את נטיותיהם המיניות בפני המשטרה מתוך מטרה להשפיע על שינוי החקיקה ודעת הקהל.	עריכה | תבנית | שיחה
19	Der Eigene (בתרגום חופשי מגרמנית: "הייחודי", נהגה: דֶר אַייגֶנֶה) היה מגזין גרמני אשר פורסם בברלין בין השנים 1896 ל-1932 על ידי אדולף ברנד, והיה העיתון הראשון בעולם אשר פנה להומוסקסואלים. ההערכות הן שבשיאו הופץ המגזין בכ-1,500 עותקים, אך המספר המדויק אינו ידוע. התוכן שהציג "Der Eigene" היה עירוב של תרבות, אמנות ופוליטיקה, והוא כלל שירה לירית, פרוזה ופרסום מנשרים וצילומי עירום אמנותיים. שמו של העיתון הוא התייחסות למאמר אנרכיסטי קלאסי משנת 1844 בשם "Der Einzige und sein Eigentum" ("היחיד וקניינו") מאת הוגה הדעות והפילוסוף הגרמני מקס שטירנר. המהדורות הראשונות של העיתון שיקפו את הפילוסופיה של שטירנר וכן דעות נוספות בתחומי הפוליטיקה של האנרכיזם, אך בשנות ה-20 שינה העיתון את נטייתו והחל לתמוך ברעיון הדמוקרטיה הליברלית של רפובליקת ויימאר, ובייחוד במפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה.	עריכה | תבנית | שיחה
20	הריסות המוזיאון של אור נצרייה, בבבל, 200 שנה לפני המוסד הראשון, שקרא לעצמו "מוזיאון" מקור המונח מוזיאון הוא במילה Μουσεῖον ביוונית עתיקה, שמשמעותה "היכל המוזות". בימי קדם, לפני שהאמן – בין אם הוא מלחין, משורר או פילוסוף – היה מתחיל לחבר יצירה חדשה, הוא היה פונה אל המוזות: אלות היצירה, האמנויות והמדעים, ומבקש מהן שתנחנה אותו בעבודתו, ותסייענה לו. לא ברור מתי נוסד המוזיאון הראשון. אבל המוסד הראשון שידוע עליו כי קרא לעצמו "מוזיאון" נוסד במאה ה-4 לפנה"ס, באלכסנדריה שבמצרים ההלניסטית, כנראה על ידי תלמי הראשון. ייעודו היה מקום מפגש ולמידה של הוגי דעות, משוררים ומדענים. הוא כלל את הספרייה הגדולה של אלכסנדריה.	עריכה | תבנית | שיחה
21	מוזאון רוקפלר דיאלוג פרי עטו של אפלטון מספר על שיחה שהתקיימה בין סוקרטס הפילוסוף היווני בן המאה ה-5 לפנה"ס והיפיאס. בשיחה עונה היפיאס לשאלת סוקרטס "מה מעניין אנשים?", תשובת היפיאס הייתה: "עמים, גיבורים ובני אדם, יישובים וכיצד נוסדו הערים בימי קדם, ובקיצור, הם מוכנים לשמוע על ארכאולוגיה" (אפלטון, היפיאס רבה, 285 ד'). זהו כנראה האזכור הראשון של המילה ארכאולוגיה במשמעות של חקר תרבויות אנושיות בעת העתיקה. לימים כתובת זאת נקבעה על כותלי חדר הישיבות של מוזיאון רוקפלר (בתמונה).	עריכה | תבנית | שיחה
22	תערו של אוקאם הוא תער דמיוני שעוזר להיפטר מהסברים מוטעים תערו של אוקאם הוא עיקרון בפילוסופיה של המדע ובתורת ההוויה שבניסוח מודרני ניתן לבטא אותו בצורה הבאה: "כאשר ישנם שני הסברים שווי ערך לאותה תופעה, יש להעדיף את ההסבר הפשוט או החסכוני יותר". העיקרון, שמשמש כתער דמיוני לסילוק ("גילוח") הסברים מוטעים, מיוחס לוויליאם איש אוקאם, נזיר פרנציסקני אנגלי בן המאה ה-14, אך למעשה, שימש פילוסופים אחרים הרבה לפני תקופתו של אוקאם. כך למשל הרמב"ם, הפוסק ואיש האשכולות היהודי בן המאה ה-12, מעדיף בספרו "מורה הנבוכים", תורה אסטרונומית אחת על פני רעותה רק משום שהיא פשוטה יותר.	עריכה | תבנית | שיחה
23	אלברט איינשטיין תורת היחסות של אלברט איינשטיין מתירה את קיומו של מסע בזמן. אדם שנע במהירות גבוהה, קרובה למהירות האור, ינוע קדימה בזמן, כלומר הזמן בשעונו יתקדם לאט יותר. הדבר אומר שכאשר הוא ישוב לכדור הארץ ויפגוש את ידידיו, הוא יגלה שהם הזדקנו יותר ממנו. תנועה אחורה בזמן מסובכת יותר, והיא תלויה בקיומם של עצמים כמו חורי תולעת. מבחינה פילוסופית האפשרות של מסע אחורה בזמן מביאה לשורה של פרדוקסים הקרויים פרדוקסים של מסע בזמן. כך למשל, על פי פרדוקס הסבא אדם שנוסע אחורה בזמן עלול להרוג את סבו קודם שיפגוש את רעייתו, סבתו של הנוסע. כתוצאה מכך הוא עצמו לא ייוולד.	עריכה | תבנית | שיחה
24	חידת הכוסות של ז'אן פיאז'ה אחד הקריטריונים להערכת איכותו של ניסוי מדעי הוא היכולת של מי שמפקפק באמינותו או בהדירותו של הניסוי, לחזור עליו בעצמו. מבחינה זו, אחדים מהניסויים המוצלחים ביותר בהיסטוריה של המדע היו הניסויים בפסיכולוגיה התפתחותית שערך ז'אן פיאז'ה. הניסויים שלו מחזקים מאוד את הטענה, שיש התפתחות של יכולות החשיבה עם ההתבגרות. הם עושים זאת בעזרת הצגת חידות לילדים בגילאים מגווונים – חידות שכל אחד יכול להציג לילדים, כדי לחזור על הניסוי. אולם בניגוד לפיאז'ה, על הניסויים של חלק מאבות הפסיכולוגיה האחרים, אי אפשר עוד לחזור. אחד מניסויים אלו הוא ניסוי הכלא של זימברדו, שנחשב לאחד הניסויים החשובים בפסיכולוגיה החברתית. זימברדו הראה שהאופי הפלילי של האסירים אינו הסיבה המרכזית ליחסי האנוש העכורים שיש בבתי כלא. זימברדו יצר מעין בית כלא קטן במרתף אוניברסיטת סטנפורד. הוא שיכן/כלא בו סטודנטים מתנדבים, חסרי עבר פלילי, שחולקו אקראית לתפקידי אסירים וסוהרים. זימברדו תיעד בניסוי גילויי אכזריות די דומים לאלו שבבתי כלא אמיתיים. הניסוי נועד להימשך שבועיים, אולם הנהלת האוניברסיטה עצרה אותו אחרי שישה ימים.	עריכה | תבנית | שיחה
25	האנקדוטה גורסת כי העולם עומד על שרשרת של צבים ומתחת לכל צב ישנו צב גדול יותר. לכן : "צבים כל הדרך למטה". "צבים כל הדרך למטה" הוא ביטוי, המייצג פרדוקס לא פתיר. מקור הביטוי באנקדוטה המתייחסת למודל של כדור הארץ השטוח. חלק מהאנשים שהאמינו במודל הארץ השטוחה, חשבו שמה שמחזיק את הארץ מליפול מטה, הוא צב העולם, עליו הארץ הייתה מונחת (זאת לפי מיתוס הינדי עתיק). צב העולם, בתורו, נתמך על ידי טור של צבים. אמונה זו מזמנת את השאלה הבלתי נמנעת - על מה עומד הצב האחרון בטור? על כך ניתנה התשובה הפרדוקסלית "יש צבים כל הדרך למטה".	עריכה | תבנית | שיחה
26	פרנסואה הראשון, מלך צרפת היה נוהג להתייעץ ולהקשות בשאלות לגיום בידה ההיסטוריון ומייסד ספרייה הלאומית של צרפת, גיום בידה רכש ידע כה רב עד כי ארסמוס כינה אותו "הפלא של צרפת". למרות זאת, לעיתים קרובות נאלץ המלך להסתפק בתשובה הלאקונית "אדוני המלך, אני לא יודע". באחת הפעמים פנה אחד מאנשי החצר להיסטוריון המלומד ואמר לו "המלך משלם לך על מנת שתדע" על כך ענה ההיסטוריון המלכותי: " המלך משלם לי על מה שאני יודע, אם הוא היה צריך לשלם לי על מה שאני לא יודע כל אוצרות הממלכה לא היו מספיקים".	עריכה | תבנית | שיחה
27	כמות המספרים הראשוניים עד X והפער בינה לבין הערכת הנוסחה שבמשפט המספרים הראשוניים x $\pi (x)$ $\ [\pi (x)-x/\ln x]$ $\ [Li(x)-\pi (x)]$ 101 4 0 2 103 168 23 10 106 78,498 6,116 130 109 50,847,534 2,592,592 1,701 1012 37,607,912,018 1,416,705,193 38,263 1015 29,844,570,422,669 891,604,962,452 1,052,619 במתמטיקה כמו במדעי הטבע נהוג לשער השערות על בסיס אינדוקציה (הסקת מסקנות מהפרט אל הכלל). אולם, בשונה ממדעי הטבע, על מנת שהשערה תהפוך למשפט נדרשות גם הוכחות ש"לוכדות את האינסוף" ולא רק מספר סופי של מקרים. על אף שבהרבה מקרים השערות עם ראיות מספריות חזקות מוכחות בסופו של דבר, חלקן מופרכות. תופעה זאת נקראת לעיתים חוק המספרים הקטנים. דוגמה לתופעה זאת הייתה ההשערה לפיה המספרים 31, 331, 3331 וכו' ראשוניים, שהייתה נכונה למספרים הראשונים בסדרה והופרכה רק כשהתגלה ש-333,333,331 פריק. דוגמה קיצונית אף יותר, גם היא עוסקת במספרים ראשוניים, קשורה למשפט המספרים הראשוניים, שמספק קירוב טוב למספר הראשוניים מתחת למספר $X$. הקירוב נתון על ידי פונציית הפונקציית האינטגרל הלוגריתמי $Li(x)$ (ששווה בקירוב, פחות מדויק, ל${\frac {x}{\ln(x)}}$, דהיינו X לחלק לתוצאת הלוגריתם הטבעי עבורו). לאחר בדיקת כמות עצומה של מספרים, הערכה זו תמיד מפריזה במעט במספר הראשוניים, אך ג'ון אדנזור ליטלווד גילה שבשלב כלשהו הנוסחה תמעיט בכמות המספרים הראשוניים, מבלי להצביע על המספר בו יקרה ההיפוך. להשערות חשובות כמו המשפט האחרון של פרמה והשערת רימן נמצאו ראיות התקפות למספרים רבים בעזרת מחשבי על. אולם בהיעדר הוכחה הן נשארו פתוחות במשך שנים רבות (האחרונה עד היום).	עריכה | תבנית | שיחה
28	מודל מערכת השמש לפי קפלר כפי שפורסם בחיבורו, "מסתרי היקום" הכרך האחרון מבין שלושה עשר כרכי חיבורו החשוב של אוקלידס, יסודות, עסק בחמשת הפאונים המשוכללים, והופיעה בו הוכחה לכך שהם הפאונים המשוכללים היחידים. אפלטון קישר בין היותם של חמישה גופים כאלו לחמשת יסודות הטבע בעיניו- ארבעון לאש, קובייה לאדמה, תמניון לאוויר, עשרימון למים ואת התריסרון בן שתים עשרה הפאות לגלגל המזלות. קישור שכזה בין העולם המתמטי לטבע יכול להיראות מופרך לקורא המודרני, אך גם ב-1596 האסטרונום יוהאנס קפלר פרסם חיבור בו טען שמסלוליהם של ששת כוכבי הלכת שהיו ידועים בזמנו הם למעשה כדורים, החוסמים ונחסמים באחד מהגופים האפלטוניים, כלומר ברווחים שבין המסילות של כוכבי הלכת לשמש ניתן להכניס בדיוק את אחד הגופים המשוכללים.	עריכה | תבנית | שיחה
29	דן בן אמוץ, 1961. בסוף שנות ה-60 ובתחילת שנות ה-70, כתב האמן-בדרן הפופולרי, דן בן אמוץ, מספר רומנים, המציגים רעיונות מעמיקים, כגון "לזכור ולשכוח" ו"לא שם זין". "לזכור ולשכוח", העוסק בשואה, באופן מקורי ונועז, ונלמד בשיעורי הספרות, בהמלצת משרד החינוך. "לא שם זין", העוסק בפצועי ונכי מלחמה, עובד לסרט קולנוע. בתקופה זו, נקשר בן אמוץ לפילוסוף, משה קרוי, הפך למו"ל ספרו, "החיים על פי השכל", ואימץ ממנו את הפילוסופיה האובייקטיביסטית של איין ראנד. בהשפעת ראנד, כתב בן אמוץ על כריכות ספריו, "ספריות ההשאלה שודדות בעזרתך את פרי עמלם של סופרים ומו"לים", כמחאה על כך, שספריות אלו רוכשות עותקים בודדים מספריו, ומשאילות אותם לכל דורש, בחינם.	עריכה | תבנית | שיחה
30	זנון מאליאה. פרדוקס (מיוונית עתיקה: παράδοξος – פרדוקסוס) הוא סדרה של טענות, שמוכיחה כי ידיעותיו או אמונותיו של אדם סותרות זו את זו. אחדים מהפרדוקסים המפורסמים בהיסטוריה נוסחו בידי הפילוסוף היווני בן המאה ה-5 לפני הספירה, זנון מאליאה. בעזרת הפרדוקסים הוא ניסה להוכיח, כי אי אפשר לסמוך על החושים. זנון תיאר סיטואציות, שכל אדם ראה, אך תוצאתן הנראית שונה לחלוטין מזו, שמורה ההיגיון – ההיגיון של מי שלא מכיר את החשבון האינפיניטסימלי, שפותח במאה ה-17.	עריכה | תבנית | שיחה
31	חצר הקולז' דה פראנס בפריז במסגרת מחקריו כפרופסור בקולז' דה פראנס על הקשר בין פסיכיאטריה ומשפט פלילי, פרסם הפילוסוף הצרפתי מישל פוקו ב-1973 את הספר "אני פּ‏ייר ריבְייר, ששחטתי את אמי, אחותי ואחי". הספר עסק בעדותו של פייר ריבייר, אשר הועמד למשפט בתחילת המאה ה-19 על רצח בני משפחתו. לאחר מותו של פוקו, התגלה במסמכי בית הספר בו למד, שכבר בצעירותו נחשב לתלמיד מצטיין, ולרוב אף שובץ בשלישייה הפותחת של תלמידי השכבה, אך מעליו מדורג לא אחת תלמיד מצטיין אחר. שמו של אותו תלמיד היה גם כן, פייר ריבייר.	עריכה | תבנית | שיחה
32	אורי גלר קוסם הוא בדרן, המשלה את הקהל, שהוא מבצע, כביכול, מעשים על-טבעיים. מרבית הקוסמים לא מתיימרים באמת להיות מחוללי נסים. יתרה מזאת, אצל חלק מהקוסמים, כמו פן וטלר או צ'יקו ודיקו, המופע כולל גם הסגרה של דרך יצירת האשליה, של חלק מהקסמים. בניגוד אליהם, הקוסם אורי גלר טען, שהוא דווקא כן בעל יכולות על אנושיות, וטענתו זו משכה תשומת לב תקשורתית בין לאומית רבה. אפילו אנשי מדע, סופרי מדע פופולרי ושופטים ניסו להפריך או לאשש את טענתו זו. אחד הקשיים בהפרכת טענתו של גלר בדבר כוחותיו העל אנושיים היה טיעונו כי מדי פעם הוא עשוי להיכשל בביצוע פלאיו.	עריכה | תבנית | שיחה
33	גם כדורגל וגם ברידג' מכונים על ידינו "משחקים" למרות שלכאורה אין שום דבר משותף ביניהם. אנו מכנים את שניהם "משחקים" משום ששניהם דומים לפרטים אחרים בקבוצת המשחקים כגון טניס זוגות. דמיון משפחתי הוא מושג שהגה הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין במטרה לנמק מיון של עצמים לקבוצות, במקרים בהם אין לעצמים הגדרה משותפת. על פי הסיווג לקבוצות בעזרת דמיון משפחתי, שני עצמים, שאין להם לכאורה דבר במשותף, יכולים להתמיין לאותה קבוצה, בזכות העובדה שלכל אחד מהם יש מן המשותף עם עצם שלישי בקבוצה. לדוגמה, אנו מכנים הן את הכדורגל המקצועני והן את משחק הקלפים החובבני ברידג' בשם משחק, למרות שלכאורה אין שום דבר דומה ביניהם. זאת משום שיש לשניהם הרבה מן המשותף עם עצמים אחרים בקבוצת המשחקים, כגון טניס זוגות.	עריכה | תבנית | שיחה
34	ניצולים מהרעידה חיו באוהלים מחוץ לחורבות ליסבון: גילוף גרמני זה משנת 1755 בשנת 1755 ארעה אחת מרעידות האדמה הקשות והמשפיעות בהיסטוריה. גאולוגים מעריכים, כי עוצמתה הייתה דרגה 9 בסולם מגניטודה לפי מומנט, ומוקד הרעש היה באוקיינוס האטלנטי, בסביבת פורטוגל ומרוקו. גלי הזעזוע הורגשו בכל אירופה, וכנראה גם, ששני אנשים נהרגו מהם בברזיל הרחוקה. גלי הצונאמי, שיצרה הרעידה, הרסו מבנים רבים סביב האוקיינוס. הרעידה גרמה גם לשריפות, ויחד עם הצונמי והשריפות הרגה כ-100,000 איש, החריבה את ליסבון, והביאה לאובדן רבבות ספרים ואוצרות אמנות אחרים. החורבן חיסל את הקולוניאליזם של פורטוגל, אך פתח בה עידן אדריכלי חדש. רעידת האדמה בליסבון הייתה כר לדיונים פילוסופיים בעידן האורות, גרמה להתפתחויות משמעותיות בתאודיציה ובפילוסופיית הנשגב, והייתה רעידת אדמה הראשונה, שנחקרה מדעית. בכך היא יצרה את מדע הסייסמולוגיה.	עריכה | תבנית | שיחה
35	אוקאפי בפלורידה בעבר שוער כי הג'ירף אינו יכול להשמיע שום קול, אולם מדענים גילו כי הג'ירפים מתקשרים בקולות תת-שמעיים ("אינפרה-סאונד") המופקים בתדירות הנמוכה מ-20 הרץ. גם האוקאפי, חיה ממשפחת הג'ירפיים, מתקשר בקולות תת-שמיעתיים. הוא דומה לג'ירף גם בהתנהגות הבריחה שלו, בעת שהוא חש בזרים סביבו. אלא שבניגוד לג'ירף, האוקפי אינו מתקבץ בעדרים והוא נמוך מהג'ירף - גובהו כ-2.15 מטרים. כמו כן, האוקפי גר במעבה היער ולא בסוואנה. מסיבות אלו, הזואולוגים ותרבות המערב בכלל, לא הכירו את האוקפי עד למאה ה-20. עבור העולם המערבי, האוקפי היה בגדר שמועה לא סבירה, כמו החד קרן	עריכה | תבנית | שיחה
36	נבואה המגשימה את עצמה, המוכרת בשיח הפופולרי גם כ"אפקט פיגמליון", היא מצב שבו ציפיותיהם של אנשים יוצרות מציאות תואמת אשר לא הייתה מתרחשת אילולא הציפייה. דוגמה מעניינת לעיקרון זה ניתן לראות במקרה של מגפת הסדקים בשמשות של סיאטל (1954), שבו המוני אנשים התחילו לדווח על הימצאותם הלא מוסברת של סדקים בשמשות כלי הרכב שלהם. ככל שהעיתונים פרסמו יותר את הסיפור, כך גדל מספר המקרים שדווחו למשטרה. בעקבות קביעת המעבדה לזיהוי פלילי במשטרת סיאטל שרק כ-5% מן הדיווחים על הסדקים מוצדקים ואכן תוצאה של ונדליזם, ואילו שאר הדיווחים על הסדקים הם תוצאה של היסטריה המונית, משום שמדובר בסדקים שנובעים מבלאי טבעי, פסקו הדיווחים כמעט בבת אחת. מגפת הסדקים בשמשות של סיאטל מהווה דוגמה קלאסית למחשבות שווא קולקטיביות (ולא להיסטריה המונית, כפי שדווח). על אף שנזק דומה קורה לשמשות רכב כל הזמן – לאחר שכלי התקשורת החלו לעסוק בנושא, אנשים רבים החלו להסתכל בעיון רב יותר בשמשות שלהם ופתאום שמו לב לנזק שלא ראו עד אז.	עריכה | תבנית | שיחה
37	תמונה המדגימה עיוורון צבעים; עיוורי צבעים יתקשו להבחין בספרה המוצגת בשפות שונות ברחבי העולם, לא קיימות מילים נפרדות עבור חלק מן הצבעים שמרבית השפות כן מבדילות ביניהם. למשל, ישנן שפות שבהן יש מונח אחד שמתאר הן "ירוק" והן "כחול", או מונח אחד המתאר הן "כחול" והן "כהה". הסיכוי שאדם שנחשף כל חייו רק לשפה שאינה מבדילה בין שני צבעים, ילמד להבדיל בין צבעים אלה יורד ככל שגילו של אותו אדם עולה. על כן סברו המדענים בראשית המאה העשרים, שאנשים מבוגרים שנחשפו רק לשפות כאלה סובלים מ"עיוורון צבעים תרבותי", דהיינו, תרבותם הורתה להם להתעלם מההבדל בין שני צבעים עד שהם חדלו לתפוס הבדל זה. תאוריה די מקובלת היום היא שבמהלך האבולוציה של כל שפה מתגבש עושר באוצר המילים. לכן שפות מפותחות יותר מכילות יותר שמות לצבעים.	עריכה | תבנית | שיחה
38	באמצע המאה ה-19 הייתה העבדות בארצות הברית בשיאה, ועמה הוויכוח הציבורי והפוליטי סביבה. מתנגדי העבדות הציגו את היחס הלא אנושי לעבדים ואת העוול שבנטילת חירותו של אדם אחר. תומכי העבדות טענו לעומתם, שמצבו של האדם השחור טוב יותר כאשר הוא עבד, וכי מצב העבדות הוא המצב הטבעי עבורו. אחד משיאיה של תפיסה זו התבטא בתפיסה פסאודו-מדעית, כביכול פסיכיאטרית, שנקראה דראפטומניה. על פי תיאוריה זו, שאותה הגה הרופא ד"ר סמואל א. קארטרייט, רצונו של עבד לברוח מעבדותו ולהיות בן חורין היא למעשה סוג של מחלת נפש, וכי עבד בורח נוהג בניגוד למוסר ומאבד את שפיותו. הוא טען כי ביחס לאדם הלבן יש לאדם השחור מוח וריאות קטנים; דבר זה מביא, לפי התיאוריה, לשוני פסיכולוגי הגורם לאדם השחור "לאהוב" את עצם היותו עבד ומגלה אהדה למעמד העבדות. "דראפטומניה" הפכה מבחינה היסטורית לאחת הדוגמאות המקובלות של "פסאודו-מדע" ו"מדע גזעני".	עריכה | תבנית | שיחה
39	במהלך מלחמת העולם השנייה, חוקרים הציעו להוסיף מיגון לאזורים במטוסי קרב, שבהם נצפה מספר הפגיעות הרב ביותר (בתמונה). אולם הסטטיסטיקאי אברהם ולד הבחין, כי המחקר התבסס רק על מטוסים, ששבו ממשימות, ולא כלל מטוסים, שהופלו. לכן ולד הסיק, כי המחקר לוקה בהטיית הישרדות. דהיינו, מיקום החורים במטוסים שחזרו, הראה דווקא את האזורים, שבהם המטוס יכול להיפגע, ועדיין לשוב בבטחה; האזורים, שאינם צריכים מיגון. בעצת ולד, למטוסים הוסף מיגון רק באזורים, שבהם לא נפגעו המטוסים, שהצליחו לחזור. מהלך זה השפיע רבות על התהוות תחום חקר הביצועים.	עריכה | תבנית | שיחה
40	-	הוספה
41	-	הוספה
42	-	הוספה
43	-	הוספה
44	-	הוספה
45	-	הוספה
46	-	הוספה
47	-	הוספה
48	-	הוספה
49	-	הוספה
50	-	הוספה
51	-	הוספה
52	-	הוספה

בחזרה לפורטל