לדלג לתוכן

ערוץ 33

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערוץ 33
פרטי הערוץ
מדינה ישראלישראל ישראל
קטגוריה כללי, חדשות
סוג ערוץ טלוויזיה ציבורי
תאריך השקה 22 בינואר 1995
תאריך סגירה 10 במאי 2017
בעלות רשות השידור עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה ערבית, עברית, אנגלית
משרד ראשי ירושלים
אזור קליטה המזרח התיכון, אירופה
שיטת שידור DVB
הצפנה שידור דיגיטלי קרקעי, שידור לווייני חופשי, הפצה ברשתות הכבלים והלוויין
זמינות
חבילה HOT • ‏yesסלקום tvsmart tvעידן פלוס
HOT אפיק 33
yes אפיק 33
סלקום TV ערוץ 33
עידן+ מרבב 1
http://www.kan.org.il/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ערוץ 33 היה ערוץ טלוויזיה ציבורי ישראלי שבהתחלה שידר את שידורי ערוץ הכנסת, לאחר מכן תוכניות מקור בעברית ולאחר סגירת המחלקה העברית שידר בעיקר תוכניות בשפה הערבית. הערוץ נקלט בבתי הצופים באמצעות שידור דיגיטלי קרקעי, באמצעות חברת הכבלים ("הוט") או באמצעות חברת הלוויין ("יס"). כמו כן ניתן היה לקלוט את השידור בכל המזרח התיכון גם באמצעות צלחת לוויין פרטית המכוונת ללוויין עמוס. בעקבות החלטת מליאת רשות השידור, החל מה-6 במאי 2012 החלו שידורי ניסיון של מתכונת שידורים חדשה של הערוץ, כ"ערוץ החדשות והתרבות", אם כי הערוץ נשאר כשהיה ולא בוצע בו שינוי תוכן בסופו של דבר[1].

במסגרת החוק לסגירת רשות השידור והקמת תאגיד השידור הישראלי, היה אמור הערוץ לסיים את שידורו ב-14 במאי 2017, אך ב-9 במאי 2017 החליט מפרק רשות השידור, דוד האן, לסגור את חטיבת החדשות של הרשות מוקדם מן המתוכנן, כדי שלעובדים של הרשות שעוברים לתאגיד לא יהיה לחץ משני הגופים, ובעקבות העובדה שחטיבת החדשות היא המפיקה העיקרית בערוץ, הוחלט לסיים את שידורו ביום שאחרי.

ביום רביעי, ה-10 במאי 2017, סיים הערוץ את שידורו. ב-15 במאי 2017 בשעה 17:30 החל לשדר ערוץ "מַכַּאן 33" של תאגיד השידור הישראלי, אשר מחליף את מקומו של ערוץ 33 כערוץ המיועד לציבור הערבי בישראל.

ציר הזמן של ערוצי הברודקאסט בישראל
Urban head station
24/3/1966 - פתיחת הטלוויזיה הלימודית
Urban stop on track
1/5/1968 - סגירת הטלוויזיה הלימודית
Urban stop on track
2/5/1968 - פתיחת הערוץ הראשון
Urban stop on track
3/5/1968 - פתיחת חינוכית 1
Urban straight track
Urban straight track
Urban straight track
Urban stop on track
7/10/1986 - פתיחת ערוץ 2 הנסיוני
Urban straight track
Urban stop on track
3/11/1993 - סגירת ערוץ 2 הניסיוני
Urban stop on track
4/11/1993 - פתיחת ערוץ 2 וחינוכית 2
Urban stop on track
22/2/1994 - פתיחת ערוץ 33
Urban stop on track
6/6/1995 - פתיחת חינוכית 23
Urban straight track
Urban stop on track
28/1/2002 - פתיחת ערוץ עשר וחינוכית 10
Urban stop on track
31/10/2003 - סגירת חינוכית 10
Urban stop on track
29/10/2005 - סיום שידורי טלעד בערוץ 2
Urban straight track
Urban straight track
Urban stop on track
30/6/2014 - פתיחת ערוץ 20
Urban stop on track
10/5/2017 - סגירת ערוץ 33
Urban stop on track
14/5/2017 - סגירת הערוץ הראשון וחינוכית 1
Urban stop on track
15/5/2017 - פתיחת כאן 11 ומכאן 33
Urban stop on track
4/6/2017 - פתיחת חינוכית 11
Urban stop on track
3/8/2017 - סגירת חינוכית 11
Urban stop on track
31/10/2017 - פיצול וסגירת ערוץ 2 וחינוכית 2
Urban stop on track
31/10/2017 - השידור האחרון של ערוץ עשר באפיק 10
Urban stop on track
1/11/2017 - פתיחת קשת 12 ורשת 13
Urban stop on track
1/11/2017 - תחילת שידורי ערוץ עשר באפיק 14
Urban stop on track
4/3/2018 - פתיחת חינוכית עשר
Urban stop on track
14/8/2018 - סגירת חינוכית 23 וחינוכית עשר
Urban stop on track
15/8/2018 - פתיחת כאן חינוכית
Urban stop on track
15/1/2019 - סגירת ערוץ עשר
Urban End station
28/11/2021 - מעבר ערוץ 20 לעכשיו 14


ההחלטה על הקמתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הלוגו כערוץ 3
סמליל נוסף כערוץ 3

בפברואר 1994 אישר ראש הממשלה יצחק רבין את שידורי הערוץ הלווייני של רשות השידור. השם שנקבע הוא "ערוץ 3", כיוון שהיה הערוץ השלישי אחרי ערוץ 2. מטרת הערוץ הייתה לשדר בעיקר לארצות ערב ולעולים מחבר המדינות ולהציג את "פני ישראל כפי שהיא לעולם" במסגרת חזון "מזרח תיכון חדש" של שמעון פרס. הוחלט לשדר לתקופת ניסיון של שנה אחת, כאשר תקציב הערוץ לשנה זו מגיע מתקציב מיוחד של משרד ראש הממשלה. הקמת הערוץ הוטלה על יוסף בראל, זוכה פרס ישראל על שידורי הטלוויזיה בערבית.

תחילת השידורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תקופת הרצה קצרה, ובניגוד מוחלט למטרות שעמדו בבסיס הקמתו של הערוץ, בשנת 1990, החל הערוץ לשדר את ישיבותיה של מליאת הכנסת. תקופה ארוכה שימש הערוץ בפועל כערוץ להעברת שידורי הישיבות בכנסת. המימון לשידורי דיוני מליאת הכנסת, שהגיע ישירות מהכנסת, אמור היה לשמש כמקור המימון הבלעדי של הערוץ לשידורים אלה, אך בפועל, מומנו חלק משידורים אלה מתקציב רשות השידור, על חשבון כספי האגרה.

במקביל לשידורי דיוני מליאת הכנסת שידר הערוץ מגוון תוכניות, חלקן זרות וחלקן מקומיות, לקהל יעד רחב בהרבה מקהל היעד המקורי של הערוץ – דוברי ערבית ועולים מחבר המדינות. כך בעצם פעל הערוץ מעבר למנדט שניתן לו ועורר עליו את זעמם של עובדי רשות השידור ואנשי אגודת העיתונאים. לצורך שידורי הערוץ נשכר באופן קבוע את אולפן 3 במתחם ג.ג. אולפני ישראל בנווה אילן, אולפן בשטח 350 מ"ר[2].

בין התוכניות ששודרו בשנים הראשונות של הערוץ: "סקאלה" - רצועת תרבות בימי שישי שעסקה באופרה, תיאטרון, ספרות וכו'; "נוסטלגיה" - שידורי ארכיון; "הטור השבועי" - פאנל פוליטי-חברתי; "בלה בלה" - מגזין תרבות בשידור חי בהנחיית יואב גינאי (שהגיש יותר מאוחר במסגרת הערוץ את התוכנית לגעת ברוח).

זמן קצר לאחר תחילת שידוריו של הערוץ, החלו להתגלות בעיות רבות בפעילותו: הערוץ לא נקלט בשידורים קרקעיים אלא רק דרך חברות הכבלים ולכן לא היה ניתן לקלוט אותו ללא עלות כספית, הנוספת על תשלום האגרה. בנוסף, נטען, כי לוח השידורים והתוכניות שבו אינן משובצות על פי היגיון. דוגמה מובהקת לשיבוץ כזה היא שידור היאבקות נשים בלבוש מינימלי בימי שישי אחר הצהריים. דוגמה נוספת היא שיבוץ תוכנית הזמר המזרחי "ריח מנטה" בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה.

מדבקת פרומו מ-1998

המדרוג הנמוך הביא בשנת 1998 לניסיון למתג את הערוץ מחדש תחת הסיסמה "ערוץ 33 - הרבה יותר מעניין", על ידי שינוי לוח התוכניות והוספת תוכניות חדשות. בין התוכניות באותה שנה היו "ריח מנטה" - תוכנית זמר מזרחי בהנחיית ירון אילן (329 תוכניות עד לשנת 2006), "שיח רופאים" - תוכניות רפואית שהפכה מאוחר יותר לתוכנית "בקו הבריאות", "טלכסף" - תוכנית כלכלית שבין מגישיה היה רביב דרוקר ו"על-TV" - תוכנית מיסטיקה וקבלה.

דעיכת הערוץ

[עריכת קוד מקור | עריכה]
לוגו ערוץ המזרח התיכון

בשנת 1997 קבע מבקר המדינה, כי יש בעייתיות רבה בהתנהלות הערוץ, לרבות בדרך בה יוסף בראל מקבל עובדים וממנה אותם לתפקידיהם, בלא הליך של מכרז כנדרש. בנוסף החליט ראש הממשלה בנימין נתניהו לקצץ שני שלישים מתקציבו[3].

בשנת 2001 החליטה מליאת רשות השידור על הקמתו של ערוץ המזרח התיכון באפיק 34. ערוץ זה נועד להחליף את שידורי רשות השידור בשפה הערבית וכן לכלול את שידורי הטלוויזיה הישראלית באנגלית. השידורים נועדו לתת מענה לצרכיה של האוכלוסייה דוברת הערבית בישראל, וכן להגיע למדינות ערב השכנות. ההחלטה על הקמת הערוץ הלווייני בערבית קיבלה את אישורה של הממשלה ביום שתמכה כספית בהקמתו של הערוץ החדש. קהל היעד הוגדר כ"אזרחי מדינת ישראל ואוכלוסיית המזרח התיכון" ותקציב הערוץ עמד על סכום עתק של כ-79 מיליון ש"ח[4]. מאחר שהיה בכוונת הרשות להעביר את כל השידורים בשפה הערבית לערוץ הלווייני בערבית, הועברו עובדי הטלוויזיה הישראלית בערבית (ששידרה עד אז כשעתיים כל יום בערוץ 1) לערוץ הלווייני בערבית. כל העובדים, שהועברו למחלקת התוכניות בערוץ הלווייני בערבית, הם עובדים קבועים וותיקים אשר בטרם החלו לעבוד במסגרת הערוץ, עבדו במחלקה לשידורים בערבית בטלוויזיה הישראלית או במחלקה באנגלית של הטלוויזיה הישראלית[5].

בפועל, לא חל כל שינוי בשידורי הטלוויזיה הישראלית בערבית. הערוץ הלווייני בערבית המשיך לשדר את אותן תוכניות ששודרו בעבר בטלוויזיה הישראלית בערבית בערוץ הראשון, תחת לוגו שונה. את זמן השידור הנוסף בערוץ הלווייני בערבית אשר נותר פנוי, מילאו בשידורים חוזרים, בתוכניות מערוץ 33, בסרטים קנויים ובתוכניות מן הארכיון. בזמן השידור שהתפנה בערוץ 1 הוכנסו תוכניות בעברית, מה שהפך את ערוץ 1 (לראשונה מאז הקמתו) לערוץ המשדר רק בשפה העברית.

בשנת 2004, עקב קיצוצים בתקציב רשות השידור אשר לא אפשרו החזקת שלושה ערוצי טלוויזיה, וכן עקב בג"ץ של ערביי ישראל כנגד רשות השידור בנושא קליטת שידורים בערבית, הוחלט לאחד את הערוץ הלווייני בערבית לתוך ערוץ 33, ובכך להפוך את ערוץ 33 לערוץ שרובו שידורי ערבית (בצורה אירונית, זוהי מטרתו המקורית של הערוץ). ערוץ 33 המאוחד שודר באמצעות לוויין בכל רחבי אירופה, בתדר שבו שודר לפני כן הערוץ הלווייני בערבית של רשות השידור[6]. שידור זה הופסק בשנת 2007 עקב מצוקת תקציב ברשות השידור, ועד סגירתו הופץ הערוץ בלוויין "עמוס" המכסה את ישראל. הערוץ משדר גם במשדרים קרקעיים - בתחילה, שודר ערוץ 33 בין השעות 18:00 ל-19:30 בתדרי המשדרים של ערוץ 1, אך עקב תלונות של צופי ערוץ 1 אשר המהלך יצר עבורם שיבושים בקליטת ערוץ 1, ייחדו שני משדרים לטובת ערוץ 33 - אחד בצפון הארץ ואחר במרכז.

עם איחוד הערוצים, לא נותר די זמן שידור להעברת ישיבות מליאת הכנסת. עקב כך, הציעה רשות השידור להקים ערוץ חדש לשידורי הכנסת. הצעה זו עלתה בד בבד עם יוזמה של הכנסת להקמת ערוץ ייחודי לשידורי הפרלמנט (בדומה לנעשה בחלק ממדינות אירופה) - אשר בעקבותיה נחקק חוק שידורי טלוויזיה מהכנסת אשר גרם להקמת ערוץ הכנסת באמצעות מכרז, בו הפסידה רשות השידור את רישיון ההפעלה לחברת החדשות של ערוץ שתיים.

השקופית שבישרה על סיום שידורי הערוץ והחלפתו

בשנת 2003 הוטחה בערוץ ביקורת רבה כאשר יעקב מנדל, אז מנהל מחלקת המופעים בעיריית תל אביב-יפו, קיבל בו תוכנית שבועית, "הלילה יענק'לה לאן" (כ-250 תוכניות עד 2006), אשר תקציבה השנתי עמד על 329,000 ש"ח. בנוסף הודפסו חולצות ומדבקות "פרומו" לתוכנית על חשבון תקציב המחלקה אותה ניהל מנדל. בעקבות גילוי הפרשה נאלץ מנדל לפרוש מעיריית תל אביב, אך את התוכנית המשיך להגיש עד 2006 ובנוסף, הפיק לערוץ את התוכנית "אדם ומלואו", אותה הינחה עוזי חיטמן עד פטירתו ואחריו חנן גולדבלט, עד מעצרו. בשנת 2004 הוגשה תביעה על ידי אגודת העיתונאים כנגד הערוץ ויוסף בראל. בשנת 2005 הודח בראל על ידי ממשלת ישראל מתפקיד מנכ"ל רשות השידור, ובמקביל, קבע בג"ץ כי אין לגיטימיות להמשך שידורי הערוץ מכיוון שאינו מממש את יעודו המקורי ולפיכך ראוי שייסגר. בשנת 2006 התכנסה ועדה מיוחדת של רשות השידור על מנת לדון בעניין ערוץ 33, והחליטה לסגור אותו עד לשנת 2007. בעת מלחמת לבנון השנייה שידר הערוץ את שידורי פיקוד העורף. בעקבות קיצוץ בתקציב הערוץ, הפקות המקור בו הצטמצמו, ושודרו בו שידורים חוזרים רבים. הערוץ לא הפיק עוד שידורים חדשים בשפה העברית וכל עובדיו היו מפוזרים במחלקות השונות של ערוץ 1. עם זאת, נמשך בו שידורן של תוכניות מקוריות בשפה הערבית, במסגרת המחלקה הערבית של הערוץ הראשון, וכן מהדורת חדשות יומית בשפה האנגלית.

כחלק ממערך השידורים הקרקעיים הדיגיטליים ("עידן+") החל מאוגוסט 2009, הערוץ שודר למעשה בכל רחבי הארץ בכיסוי מלא. ביום רביעי, ה-10 במאי 2017, לאחר יותר מ-23 שנים באוויר, סיים הערוץ את שידורו.

שידורים בהפרדה גבוהה HD

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מדבקת סימון עבור ההקלטה של החדשות בערבית מתאריך ה-8 בדצמבר 2016, בארכיון הטלוויזיה של רשות השידור בירושלים

החל משנת 2011 תחרות הערבזיון משודרת באיכות HD בערוץ 33 ובערוץ הראשון. זו הייתה הפעם הראשונה שתוכנית בהפקת ערוץ 33 בערבית משודרת באיכות HD.

הערוץ בשנותיו האחרונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערוץ התחיל את שידוריו בשעה 10:00 בבוקר. מהשעה 16:00-10:00 שידר בשידורים חוזרים את התוכניות אותם הפיק בעברית. מהשעה 23:30-16:00 שימש הערוץ את החטיבה הערבית של רשות השידור (כאשר רוב השידורים הם חוזרים). מהשעה 10:00-23:30 שידורי הלילה של הערוץ הראשון שהורכבו בעיקר מתוכניות תרבות של הערוץ הראשון משנות השבעים והשמונים.

ב-6 במאי 2012 החלו שידורי ניסיון של המתכונת החדשה של הערוץ, כ"ערוץ החדשות והתרבות". הערוץ נשאר כשהיה ולא בוצע בו שינוי תוכן בסופו של דבר.

בשנותיו האחרונות רוב התוכניות ששודרו בערוץ הן בשפה הערבית.

ערוץ החדשות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2011 הוחלט ברשות השידור להפוך את ערוץ 33 לערוץ חדשות[7]. הערוץ היה אמור להיות מבוסס על חטיבת החדשות של ערוץ 1 ורשת ב' של קול ישראל, והיה מתוכנן לשדר 24 שעות ביממה גם באתר רשות השידור באינטרנט. שידורים בשפה הערבית תוכננו להיות בערוץ 1 במקום רצועת הילדים מהשעה 15:30-17:00. ב-2012 החלו שידורי הניסיון של הערוץ, אך הם לא הובילו לשינוי בערוץ בסופו של דבר.

תוכניות מקור בערוץ 33

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ רועי ברק, ‏החל ממאי: ערוץ 33 יהפוך לערוץ חדשות ותרבות, באתר גלובס, 26 במרץ 2012
  2. ^ אביבה קרול, ‏פורת היה מנכ"ל אולפני ג.ג, באתר גלובס, 5 באוקטובר 1999
  3. ^ צבי לביא, ‏חברי מליאה ברשות השידור: נפסיק שידורי ערוץ 33 בשל קיצוץ תקציבו, באתר גלובס, 18 בדצמבר 1997
  4. ^ אביבה קרול, ‏מזרח תיכון ישן, באתר גלובס, 19 ביולי 2002
  5. ^ נפתחו שידורי הערוץ הישראלי בערבית, באתר הארץ, 26 ביוני 2002
  6. ^ ענת באלינט, אוחדו ערוץ 33 והערוץ הלווייני בערבית, באתר TheMarker‏, 19 באפריל 2004
  7. ^ לי-אור אברבך, ‏מסתמן: ערוץ 33 בדרך להפוך לערוץ חדשות, באתר גלובס, 30 באוגוסט 2011